תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 21: רדופה

•תימור P.O.V•
עמדתי מול החוף כשהרוח הקרה החורפית נושבת. מחשבותיי היו נטועות אי שם במרחקים במים אחרים שהיה אושר אמיתי. עמדתי חושבת על עדי אותו עדי שהיה כמו אח בשבילי. אני זוכרת את זה כשהוא בא להיפרד בלי לומר שהוא נפרד.

•ארבע שנים קודם•
שמעתי דפיקה חזקה על חלוני, קמתי השעה היתה שעת בוקר מוקדמת חמש לפנות בוקר. נגשתי בפחד לחלון מסתכלת על הדמות המוכרת בהפתעה.
"אטיאס מה לעזאזל?" שאלתי אותו מבולבלת וכועסת. הוא חיבק אותי עליו חזק מלטף את שיערי. "מה אתה עושה פה בשעה כזו?" שאלתי אותו מבולבלת.
"תימי שלי, אחות יקרה ככה את פוגשת אותי?" הוא שאל בגיחוך. "לא תחבקי את החבר הכי טוב שלך ואח שלך?" הוא שאל אותי. הרמתי את עיניי עליו מסתכלת על פניו חיבקתי אותו בחוזקה.
"ממתי אני חברה הכי טובה שלך? אני תמיד אחותך אתה אמרת את זה." אמרתי מחבקת אותו.
"את צודקת את אחות שלי בלב אהובה אליי מכל אני אוהב אותך יותר מדי בשביל שתהיי רק חברה הכי טובה שלי. אשת הסוד שלי אחות שלי לדרך כל הדרך את איתי." הוא אמר כשאני עטופה בין זרועותיו.
"אני אוהבת אותך גם מאוד אח יקר שלי איש הסודות שלי." אמרתי מרימה את מבטי אליו. "אז כמו בימים הטובים." עשיתי לו מקום לידי הוא נשכב לידי.
"כמו בימים הטובים, זוכרת איך חלמנו על העתיד שלנו כאן. החלטנו איפה נטייל לאן ניסע מה נעשה כשנהיה גדולים." הוא הזכיר לי בחיוך מעורר את כל אותם הימים.
"כן, אתה רצית להיות רופא להציל חיים. תמיד אמרת שהידיים שלך נועדו להציל חיים במיוחד נשים זקנים וילדים." אמרתי מצחקקת הוא חייך חיוך יפיפה שלו.
"שכחת לציין לא סתם נשים יפות." הוא אמר בחיוך.
"עוד מעט אנחנו מתגייסים מה נעשה אחרי הצבא?" שאלתי אותו מסתכלת בעיניו.
"אלוקים גדול בואי קודם נסיים את הצבא." הוא אמר בחיוך.
"אתה הולך לחזור אל לירז עדי?" שאלתי אותו עיניו הפכו לרציניות.
"לא יודע, קשה לי למחול לה עדיין עם מה שהיא עשתה עם הבן זונה ההוא." הוא ענה בקור מסוים.
"עדי היא לא בגד-" התחלתי להגיד לו.
"תימור אין לי כוח לזה עכשיו נדבר על זה אחר כך." הוא אמר מחבק אותי החזרתי לו חיבוק בחיוך.
"מה שלא יהיה אתה תמיד תהיה בשבילי אח שלי אני אוהבת אותך ותמיד בצד שלך." אמרתי לו בחיוך עוטפת אותו.
"אני יודע אחות שלי אני יודע גם אני אוהב אותך תמיד איתך לצידך." הוא אמר מלטף את ראשי בחיבה.

****
התעוררתי כשהוא כבר לא בחדר יצאתי לסלון. גם שם הוא לא היה חייגתי עליו הטלפון לא היה זמין. בטח נגמרה לו הסוללה אני אתקשר אליו יותר מאוחר.
התארגנתי לי שוטפת פנים מצחצחת שיניים כשפתאום נשמע צלצול טלפון בחוזקה. התקדמתי לטלפון ראיתי את מספר של לירז.
"בוקר טוב לירז מה קורה?" שאלתי אותה בחיוך.
"תימור." קולה נשמע חלש מרוסק.
"לירז את בסדר?" שאלתי אותה בדאגה.
"עדי." היא לחשה את שמו בכאב קולה היה מרוסק מתעלמת משאלתי. "עדי אצלך את שמעת ממנו ביממה האחרונה?" היא שאלה אותי בקול שביר כשאני שומעת את משיכות אף שלה והיא בוכה.
"הוא היה אצלי הבוקר ואחר כך בטח חזר הביתה." עניתי לה. "לירז מה קרה למה את בוכה?" שאלתי אותה לחוצה.
"עדי." היא לחשה את שמו בוכה.
"מה קרה לכל הרוחות?" שאלתי אותה לחוצה מאוד.
"עדי-" קולה היה מוקטע שמעתי רעש חזק. "עזב אותי לתמיד." היא אמרה במהירות את המילים בנשימה אחת מיוסרת.
"לירז איפה את? מה זאת אומרת עזב אותך לתמיד." היא בכתה.
"לירז!" קראתי בשמה הקו נותק. ניסיתי להתקשר אליה שוב ניסיתי לתפוס את עדי הוא לא ענה. "לעזאזל!" צעקתי בתסכול מחייגת לטמיר רק הוא ידע איפה היא.
"הלו יפה שלי מה קורה?" שמעתי את קולו של טמיר.
"טמיר אני צריכה את העזרה שלך." אמרתי בקול רועד.
"מה קרה תימור?" הוא שאל אותי בדאגה.
"לירז התקשרה אליי אני מפחדת שעומד לחזור על עצמו שוב." צעקתי בהיסטריה ופחד זכרתי איך זה יסתיים בפעם האחרונה.
"תימי על מה את מדברת מה קרה?" הוא שאל בקול גבוה.
"עדי עזב אותה הפעם לתמיד." עניתי לו בקול רועד. "טמיר תעזור לי היא במצב לא טוב היא התקשרה אליי לברר איפה עדי." התחננתי רק שיעזור לי.
"היא יכולה להיות רק במקום אחד זה על החוף בראשון, זה המקום שבו היא אוהבת לבלות בזמן הפנוי שלה." הוא אמר לי.
"אני מיד יוצא תימי נתראה." הוא אמר לי בקול רועד.
רצתי להתלבש אני חייבת למצוא אותה היא חייבת להיות בסדר. מה עשית עדי? למה אתה כל כך עקשן לא מסוגל להקשיב למה שניכם עקשנים ואוהבים להכאיב אחד לשנייה.