תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 2: ההחלטה

~חמש שנים קודם~
•תיכון רוקפורד לונדון הראשון בספטמבר •
"ברוכים הבאים והשבים תלמדי תיכון רוקפורד ברצוני לפתוח בשנה החדשה." קולו של המנהל הכריז על שנה החדשה. כל התלמידים עמדו בשורות על גבי שורות באולם הגדול. הרשמי עמדתי בשורה הראשונה כשכל החברים שלי איתי באותה שורה. היינו הבוגרים שעומדים לסיים את שנת הלימודים, קיבלנו תלבושת חדשה שלא היה שנה שעברה הקולקציה החדשה לשכבה י״ב. "ולברך את התלמידים החדשים שכיום מתחילים את השנה בתיכון הכי משובח בעולם בעל השם הבינלאומי תיכון רוקפורד." המנהל הכריז בחיוך גאה שהיה די יהיר.
"כן, כן המנהל אתה יכול לסיים אם הנאום הפלצני שלך שמענו על זה." עדי כמו תמיד אעיר.
"מר אטיאס!" הוא שאג דרך המיקרופון מצמרר לנו את האוזניים עם הרעש כוסאמק. "אתה עולה לכיתה י״ב וזו הדוגמא שאתה מהווה לתלמידים הצעירים?" הוא צעק בקול הצרוד שלו מחריש אותי. ינעל דודה שלו הצולעת הזה נראה לי נעשיתי חירשת נעצתי מבט רצחני במנהל.
"מר היסטון האם לא לימדו אותך משפט אחד חכם דברי חכמים בנחת רוח נשמעים." עדי אמר גורם באולם לשאגות של צחוק של כל החבר׳ה מהשכבה אפילו הקטינים מהשכבות מתחתינו צחקו.
"אתה הרגע התחצפת למנהל בית הספר מר אטיאס?!" הוא שאל בזעם יותר חזק אלוקים פשוט תהרוג אותי אני חירשת.
"הו תירגע אדוני המנהל, אני בסך הכל אמרתי את מוסר אבי דברי חכמים בנחת נשמעים אין צורח לצעוק כשיש לך מיקרופון כולם שומעים אותך טוב מאוד." הוא אמר ברוגע בחיוך משועשע גורם לעוד שאגות צחוק להישמע.
"עדי אטיאס!" הוא צרח עוד יותר חזק.
"ג׳ון האם אתה מוכן להפסיק לצעוק לי באוזן נעשיתי חירשת!" צעקתי בזעם. "נו מה אתה בכוח רוצה להרוס לי את האוזן יש לך מיקרופון, ותיישם כבר את המשפט שעדי כבר אמר לך שחז״ל אמרו דברי חכמים בנחת נשמעים!" צעקתי בזעם כולם הסתכלו אליי בהלם. עדי רק חייך חיוך זחוח.
"לא שאת מיישמת אותו." פתאום נשמע קולה של הלנה הבטתי בה במבט משתומם.
"הו לא מותק, אם המנהל שלנו לא יודע להוות דוגמא זו כבר בעיה שלו. לפני שהוא מטיף מוסר לעדי שילמד ליישם את דבריו קודם ולא להפוך אותנו לחירשים!" אמרתי בזעם עצור שומרת על טון קר.
"עדי אטיאס ולירז יזראילוב צאו מכאן מיד אתם מרותקים שניכם בעבודות ניקיונות עד להודעה חדשה." הוא אמר בקול זועם. נעצתי בו מבט רצחני מאוד, לא לא מותק אתה פתחת חזית איתי אתה תלמד לשמוע את האמת גם עם כל העולם הזה ילך להזדיין ביחד איתך.
"הו לא המנהל עיצבנת את הבחורה הלא נכונה אתה כבר ברשימה השחורה שלך. תגיד שלום למוניטין בית הספר." עדי אמר בחיוך ערמומי כולם בהו בנו.
לפני שמישהו הספיק להבין קפצתי על הבמה וחטפתי למנהל את המיקרופון.
"חברים הגיע הזמן להנות!" אמרתי כולם הריעו לי מחייכים.
"לירז יזראילוב!" המנהל צרח כשהדלקנו מוזיקה דאנס על פול ווליום והקפצנו את כולם עם השיר של הלהקה המוכרת BTS הסתכלתי על עדי בחיוך כשזיהיתי את השיר שבחר. הוא קרץ לי כשכל המבטים עלינו, התחלנו במהפכה הפכנו את האולם בפראות כולם זרקו כיסאות והרסו את הקישוטים ויצאו בורחים. כשהמנהל קורא בשמות שלנו, עדי חייך אליי חיוך משועשע תופס את ידי ורצנו ביחד כשכל ההבטחה של בית הספר הגיעה. רצתי כשידנו משולבות מחוץ לשערי בית הספר כשהחבר׳ה כולם מוצאים לעצמם מקום להתחבא. רצנו כשההבטחה מאחורינו רצנו לכיוון העיר, הרגשתי איך האוויר אוזל אבל המשכנו לרוץ עד שראינו אופניים שניתן לקחת בתשלום לקחנו לנו זוג אחד. עדי עלה עליהם כשהוא מושיב אותי מקדימה ונסענו, כשהם ממשיכים לרדוף אחרינו נסענו בסמטאות הקצרות. עד שהגענו לקטע של מדרגות עתיקות בעיר.
"עדי אל—" לפני שהספקתי להגיד משהו הוא נסע עם האופניים על מדרגות כשאני צורחת ונאחזת בו. הרגשתי שכל הגוף שלי רועד עד שנחתנו על קרקע יציבה. טסנו מגיעים לעבר שוק מלא בני אדם טסנו במהירות כשאנשים מקללים אותנו כשכמעט דרסנו את כולם. טסנו לנו במעלה הכביש מגיעים לכיוון הרכבת.
"לירז מה דעתך שנאריך את החופש שלנו?" הוא שאל אותי.
"למה לא אני גם ככה לא רוצה לראות את המנהל המזדיין הזה." אמרתי לו.
"אם ככה תחזיקי חזק יפה שלי כי אנחנו הולכים להנות עכשיו." הוא אמר לי הסתכלתי רואה לאן מועדות פנינו נאחזתי חזק במותניו נצמדת אל חזהו והינה מתחיל הסיוט שוב. טסנו לכיוון המטרו יורדים במהירות במדרגות כשהאנשים עולים להם. אנשים קיללו אותנו על הירידה הלא צפויה. נסענו לכיוון עמדת הכרטיסים עדי שילם במהירות על כרטיסים ליעד שה׳ יודע לאן. וטסנו על פני ההבטחה שהיתה כאן חולפים על פינהם עלינו לרכבת ביחד עם האופניים שלנו. עדי קיפל את האופניים בקלילות וישבנו לנו בנחת על מושבים לשניים.
"לאן אנחנו נוסעים בכלל?" שאלתי אותו.
"למקום שבו אף אחד לא ימצא אותנו." הוא אמר בחיוך יפיפה שלו שגרם לי רק להבין למה התאהבתי דווקא בו.
"איפה המקום הזה מר גאון?" שאלתי אותו הוא התקרב אליי והבל פיו היה על אוזני.
"הפתעה את תאהבי אותה." הוא אמר בחיוך תופס את הטלפון שלי ומנתק אותו וגם את שלו.
"היי למה אתה עושה את זה?" שאלתי אותו בזעם בדיוק דיברתי עם גל ונטלי.
"את לא רוצה שיעקבו אחרינו המטומטמים האלה לא." הוא אמר את המובן מאליו הנחתי את ראשי על חזהו כשהוא מלטף את שיערי.
"את יכולה לישון יש לנו נסיעה ארוכה יפה שלי." הוא אמר נושק למצחי מהעביר שובל של נשיקות רכות.
"אני אוהבת אותך עדי." אמרתי לו עוצמת את עיניי.
"גם אני אוהב אותך לירז." הוא אמר בחיוך.