תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 29: For love, nothing even distance On the way to you a million planets

•לירז P.O.V•
הבטתי בדמויות הצועדות להם עיר שיט, לאן נכנסתי התנשפתי כמו מטורפת. לא חשבתי הרבה הידיים פעלו בעצמם ידי הפעילו הילוך אחורי. ראיתי אותם שמים לב אליי על החיים ועל המוות אני חייבת לצאת מהעיר הזו. נסעתי בהילוך גבוה הצמיגים חרקו בכוח. "שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד!" צעקתי התפילה כשהם התחילו לירות לעברי. צווחה ברחה מגרוני כשהם התחילו לירות לעבר החלון. אבל החלונות לא התנפצו חלון עמיד ליריות חשבתי לעצמי בבכי. נוסעת כשפתאום הופיעו עוד דמויות עם נשק מלפני מה שלא יהיה אני לא יוצאת מהרכב הזה. או שאמות כאן או שאחייה נעלתי במהירות את החלונות והדלתות. מתחילה לנסוע בהילוך יותר גבוה, אני חייבת לצאת מכאן אני חייבת לצאת! טסתי במעלה הכביש הסלול בקושי משובש כשהמחבלים עומדים שם. עם רובים וחוסמים את דרכי, לירז את חייבת בשביל העובר לירז! שמישהו יציל אותי מהם הוי אלוקים לאן הכנסתי את עצמי. לא אסור לבכות לא לבכות תילחמי. בידיים רועדות נסעתי לעבר המחבלים דורסת אותם בלי רחמים כשהיריות לעברי ממשיכים. נחושה לחיות טסתי בכביש נכנסת עוד יותר לשטחים שלהם הפעלתי את ג׳י-פי-אס ראיתי שהדרך בה נסעתי מוביל לשטח הררי. טסתי בכביש דורסת בלי רחמים את האויבים הם המשיכו לירות. פתאום שמתי לב שלאחד מהם יש M72 משגר טילים הבטתי בפחד. "הוי אלוקים הוי תציל אותי בבקשה תציל!" התפללתי בבכי הם באו בהמונים לעקיף את הרכב שלי בטבעת. "זה או להיאנס ולמות באכזריות או עכשיו להתפוצץ בתוך הרכב ולמות." מלמלתי לעצמי. "לעזאזל איתכם עדיף להתפוצץ ולמות על קידוש ה׳." מלמלתי לעצמי מסתכל סביבי. "אלוקים תהיה איתי שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד!" צעקתי בפחד. "ה׳ צבאות אשרי האדם הבוטח בך." חזרתי על משפט הזה עשר פעמים לפחות כשאני מפעילה את ההילוך וטסתי לעבר המונים. צורחת כשראיתי את הטיל משוגר לעברי סטיתי מהמסלול שלו טסה בכביש במהירות. טסתי אל עבר ההרים הגבוהים טסה נוסעת במהירות כשמכוניות והמונים אחרי.
"לכו תזדיינו תמותו אני לא אתן לכם להרוג את הילד שלי ואותי." צעקתי בזעם טסה בכביש כשהדמעות זולגות מעיניי וכל גופי רועד. "אני לא ימות אתם לא תהרגו אותי אני אמות רק על קידוש ה׳. מנוולים אני אצא מכאן." צרחתי מקללת בשרשרת טסה בכביש עושה פניות חדות בהר יורדת מהצד השני. "אני חייבת להקליט צוואה במידה ולא אחייה שזה יהיה במייל שלי." ביד רועדת אחת נהגתי ובשנייה נכנסתי להקלטה לחצתי על כפתור. עצמתי את עיניי מתקשה לנשום, תפסתי במהירות את ההגה טסה בכביש כשמחבלי דע״אש מאחורי יורים לעברי.
"שמי לירז יזראילוב, אני יהודיה בת עשרים מס׳ תעודת זהות 3082225674שלי ומס׳ האישי שלי בצבא 5889777. אני בת להורים ליאור יזראילוב ורינה יזראילוב הוריי." טסתי בכביש מסתכלת על הכביש המרוסק טסה מסכנת את עצמי. "אני מורישה את כל מה שיש לי להוריי כל הכסף בבנק אצל העורכת דין שלי קמילה היא תיצור איתכם קשר אמא ואבא היקרים. אתם תוהים לאן נעלמתי כל השנים ולמה נעלמתי בטח. אני מצטערת אמא שרק בטלפון דיברתי איתך לפני מספר ימים, ולא סיפרתי לך איפה אני ומה איתי את בטח דאגת לי." מיררתי בבכי כשהם ממשיכים לרדוף אחרי ויורים. "אני מצטערת אבא שלא באתי ונישקתי את היד שלך וביקשתי ממך סליחה. אני מצטערת שלא חיבקתי אותך ואת אמא. אני מאוד אוהבת אתכם תסלחו לי שברחתי מהבית לא יכולתי להתמודד עם עצם העובדה שאיבדתי אותו. לא רציתי שתראו אותי מרוסקת ותקללו את הגבר שאני אוהבת יותר מהחיים שלי. הוא אהבה היחידה שלי-" קולי נקטע כשכל יריות הטיל התחילו שוב התחמקתי בורחת. "פאפא מאמא אני מאוד מצטערת שלא סיפרתי איפה אני כעת כשאתם שומעים את מערכות טילים. אני במלחמה על החיים שלי אני לא יודעת אם אצא חיה. אבל כרגע אני מעדיפה למות אבל לא למות במוות אכזרי על ידי האויב. אני משרתת את המדינה כרופאה עשיתי טעות, עזבתי את הבסיס כי לא יכולתי להתמודד-" קולי נקטע כשבכיתי באופן היסטרי. "אני אוהבת אותו עדיין, פגשתי את אהובי שוב." בכיתי כשאני טסה בכביש ועוד מכוניות וג׳יפים שלהם ניסו לדפוק לי את הג׳יפ. "פגשתי אותו שוב אבל הוא כבר מאושר עם נערה אחרת, אל תספרו לו את זה. אל תספרו כל מה שאני משאירה בצוואה כשראיתי אותו שוב אחרי תקופה ארוכה בצרפת הוא היה כל כך יפיפה. התאהבתי בו עוד יותר וכן אני אוהבת אותו לא משנה איך הוא השתנה, הוא עדיין הנער שלי. עיניו בצבע דבש כל כך יפיפיות וגדולות היו עטופות בריסים גבריים ואפו היה כאילו צויר בידי אמן .עורו השזוף בצבע כרמל אפרסקי היה יפיפה. עצמות לחייו הגבריים הגסים מלאים זיפים כההים. אני כל כך אוהבת אותו אפילו אחרי שפגע אני אוהבת אותו, הוא כל כך גבוה עכשיו ושרירי יותר יפיפה יותר." אמרתי בחיוך בבכי כשאני רואה אותם מנסים לחסום אותי העלתי את המהירות ליותר גבוה. מבוהלת אבל ידעתי שאני חייבת לתת להם לחשוב שאני נוסעת לעברם. "הוא עכשיו לא אוהב אותי אבל אני מהופנטת ממנו. אבל עכשיו שהחיים שלי עומדים להיגמר אני מצטערת שאני מספרת לכם ככה, הוא היה שלי לפני המוות הוא עשה איתי אהבה יותר נכון אני עשיתי איתו. למרות שידעתי שהוא לא יישאר איתי לא ידעתי על הנערה ההיא. אבל אתמול נפרדתי ממנו לנצח נצחים הוא לא יודע כמה כאב לי, אבל לא יכולתי לראות אותו איתה אני אוהבת אותו יותר מדי." הבכי הפך לשקט נסעתי לעבר המחבלים נוסעת עליהם בכביש התלול. נתקלת בהם אבל הג׳יפ שלי קפץ דורס את המכוניות שלהם. המשכתי לטוס. "אני בינתיים חיה רציתי לשמח אתכם אבל כנראה שלא אוכל אולי." היריות נשמעו צווחתי נוסעת בכבישים צדדיים מנסה לברוח מהם. "אבא אמא אני כל כך מפחדת עכשיו." נסעתי בכבישים צדדיים בבכי כשהם מאחורי והרכב שלי סוטה כמעט מהדרך. "אלוקים תציל אותי תציל את העובר שלי תציל אותו בבקשה." מיררתי בבכי לא יכולה להמשיך ניסיתי להפעיל את הרכב שלי. אבל המנוע לא עבד ניסיתי להפעיל שוב ושוב.
"לא אלוקים לא! בבקשה תציל אותי תציל את הילד שלי. אמא אבא אני אוהבת אתכם. גל את היית החברה הכי טובה שלי תודה לך ששמרת עליי אני אתגעגע עלייך על תבכי אליי תהיי מאושרת. אני תמיד יהיה איתך מלמעלה." מיררתי בבכי כשהם מנסים לפרוץ את הדלת שלי "שמע ישראל ה׳ אלוקינו ה׳ אחד." מיררתי בבכי. "ה׳ צבאות אשרי האדם בוטח בך, אני בוטחת בך אני יודעת שהכל לטובה." הם עמדו מקיפים את האוטו שלי מנסים לירות עליי רעדתי בבכי. "עדי הוי עדי אני מפחדת." רעדתי לוחשת את שמו בתחינה. "אני כל כך מפחדת אני אוהבת אותך כל כך עדי. אני מצטערת אם פגעתי בך לא תכוונתי אהובי." רעדתי כשהדמעות שוטפות את עיניי. "עכשיו אני עומדת למות הם יהרגו אותי אני עומדת למות עדי אני מפחדת." בכיתי בהיסטריה לא מסוגלת לנשום.
כשהם מנענעים את הדלת וצורחים בערבית רעדתי צורחת. מפוחדת כיביתי את בדמעות את ההקלטה כשאני לוחשת שאני אוהבת אותו.
עצמתי את עיניי מחבקת את הבטן יודעת שכאן סופי עומד להגיע. התפללתי שה׳ ייקח את נשמתי לפני שיגעו בי התפללתי מבוהלת כל כך.
כשפתאום נשמע כל פיצוץ. צרחתי מבוהלת צרחתי כל כך חזק. מחכה לסופי הרגשתי שאני רואה נקודות שחורות.
"לא!! לא!! לא!!" צרחתי מעומק נשמתי כל כך חזק מבוהלת. "לא הצילו!!" צרחתי בעברית מתחננת. "אלוקים תציל אותי בבקשה תציל אותי!!" צרחתי כל כך חזק שכמעט נקרע לי הגרון.
כשניסו לפתוח את הדלת צרחתי יותר חזק מבוהלת צרחתי את נשמתי מבוהלת. הרגשתי את הדלת נפתחת רעדתי כל כך חזק הדלת נפתחה צרחתי מבוהלת. "לא לא לא תצילו אותי!" צרחתי בהיסטריה הרגשתי את הדמות תופסת אותי בידיה החזקות. "לא לא לא אלוקים תהרוג אותי." צרחתי מנסה להתנגד לידיים החזקות של הדמות. דחפתי נלחמת אבל הדמות היתה חזקה יותר. היא תפסה אותי כל כך חזק שכל כך פחדתי רעדתי נלחמת בדמות.
"אל תגיע בי מחבל ארור בן שטן, מלאך המוות לא יגע בי!" ניסיתי לסלק את ידיו בבכי מר. אבל הדמות תפסה אותי חזק יותר מצמידה אותי אליה. "לא בבקשה לא!!" צרחתי בהיסטריה הידיים חיבקו אותי מלטפות את שיערי.
"לירז." שמעתי קול רך מוכר. הרמתי את מבטי עליו פוגשת בעיניים בצבע דבש מביטות בי בחמלה. ניסיתי להסתכל מסביבי אני הוזה? אבל הוא לא נתן לי הוא החזיק בפניי שהביט רק עליו.
"עדי, עדי זה אתה." פרצתי בבכי מחבקת אותו כל כך חזק. "עדי שמעת אותי אתה כאן." מיררתי בבכי בין זרועותיו מבוהלת. "עדי אני מפחדת." הדמעות זלגו בעיניי הוא ליטף את שיערי מחבק אותי חזק.
"אני כאן לירז את חיה אף אחד לא יפגע בך כל עוד אני שומר עלייך." הוא לחש ברוגע מנסה להרגיע אותי. רעדתי בין זרועותיו נצמדתי עליו נושמת את ריחו לתוכי.
"לירז את איתי לירז." עיניי נעצמו חיבקתי אותו חזק מדי לא רוצה לאבד את הריח שלו. אני איתך אתה כאן אהובי באת להציל אותי הצלת את הילד שלנו.