תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 74: את מתת ותישארי מתה

•לירז P.O.V•
אור הכוכבים היה האור היחיד, שהאיר אותנו ופנסי המכונית שעדיין פעלה. אנשים יכלו לחשוב ששוב הוצתה אותה האהבה שמתה בין שתי נערים שמנערים הפכו למבוגרים. שפתיו נישקו אותי בתשוקה אחרי תקופה ארוכה, שהיינו במרחק זה מזו. ליבי פעם אבל נשמתי היתה כבויה, ניסיתי לעצור את הטירוף הזה שקרע את נשמתי. שפתיו נישקו אותי בתשוקה ידיו חפנו את פני אוחזות בהן קרוב אליו. האוויר אזל מריאותי כששפתיו החמות מנשקות אותי. ניסיתי להתנגד לו ידו משכה אותי קרוב יותר עליו הריח שלו מילא את ריאותי. הוא סירב להיכנע ממשיך לנשק אותי עד שיכרון חושים. ידיו ליטפו את שיערי מושך אותי עליו עוצר כשפנינו קרובים מתנשפים. כאב לי לנשום כל נשימה הפכה לכאב גדול.
"אני אוהב אותך, אם את חושבת שאוותר עלייך את טועה." הוא אמר בקולו הנמוך היפה. "את אשתי שנינו יודעים את זה." הוא לחש קרוב אלי עיניו בערו באותה האש פניו היפות היו מכוסות בזיפים שחורים הבטתי ביופיו לא מהופנטת כבר.
"אל תצחיק אותי אתה לא ידעת לאהוב אז, ועכשיו אתה לא יודע אתה שקרן ארור כל מילה שלך מלאה בשקרים." דחפתי אותו בזעם ממני, אבל ידיו עצרו אותי הוא הצמיד אותי עליו מחבק אותי חזק עליו. כך שראשי היה מונח על חזהו, ניסיתי להתנגד אבל הוא מנע ממני כל תנועה.
"אני לא מנסה להצטדק בפנייך לירז, אני אשם בכל המצב שלך." הוא אמר בקולו הגברי היפה. "שילמתי על טעות שלי לא הייתי צריך לתת לך ללכת לא הייתי צריך לשחרר אותך-" הוא התחיל להגיד.
"מספיק! הספיק לי ממך תסלק את הידיים שלך ממני." קולי היה חד ונמוך. "אני לא מאמינה לך יותר, אתה לא תשחק בי יותר אתה שומע אותי אני לא אתן לך!" צעקתי בזעם דוחפת אותו ממני. עמדתי מביטה בעיניו בקור. "אותה לירז שהכרת מתה אתה הרגת אותה במה ידיך, עכשיו אין לך כל זכות לדרוש ממני לחזור עליך. כי אני לא אחזור יותר על הטעות הזו." קולי היה חד יותר מרגע לרגע. "אתה היית הטעות הכי גדולה שעשיתי, בגללך מתתי אני לעולם לא אסלח לך על זה גם אם יעברו אלף גלגולים לא בעולם הזה ולא בעולם הבא!" קראתי בזעם. "אני מתעבת אותך, אני מתעבת את הקיום שלך בחיים שלי. ומגיע לך את כל הרע שבעולם אלוקים העניש אותך אני מתתי ואתה נשארת בלעדי." קולי היה קפוא יותר מרגע לרגע עיניו הביטו בי בכאב ברור. "הצלקות שאתה השארת לא ירפאו הן עמוקים מדי. אני לא רוצה אותך עכשיו בחיי, אז כששיחררתי אותך נתתי לך ללכת אחרי מי שטענת שאתה אוהב אותה. לא סיפרתי לך על יגל נתתי לך את מה שרצית עכשיו אתה עומד להינשא לה. עכשיו תעשה את אותו המעשה תשחרר אותי בשביל שאני אוכל לחיות." הטלתי בפניו את אותה הפצצה כמו שאז הוא הטיל אלי. הוא הביט בי מזועזע בשתיקה עיניו החומות דבש הביטו בי בתחינה.
"אל תבקשי ממני לשחרר אותך לירז, אני לא יכול אני לא מסוגל לחיות בלעדייך עוד רגע אחד." הוא התחנן כשבעיניו עומדות אותם הדמעות.
"תשחרר אותי עדי אטיאס אתה גורם לי רק סבל אני לא רוצה אותך בחיי, תשחרר אותי!" צעקתי בזעם. "שיחררתי אותך כשביקשת ממני אז, תשחרר אותי אתה עכשיו. תן לי להיות מאושרת בלעדיך!" המילים חתכו אותי כמו סכין התעלמתי מהן משחיזה את הסכין בו קורעת את הלב שלי. אני לא מסוגלת יותר להיות לידו אני חייבת לחיות.
"לא," קולו היה רך דמעה זלגה מעיניו הוא התקרב אליי מלטף בידו החמה את פני בעדינות כאילו הייתי הדבר הכי יקר עבורו. "אל תבקשי ממני את זה אהובתי, אל תבקשי ממני לקרוע את הלב שלי. תענישי אותי איך שתרצי תצרחי אלי תכי אותי אבל אל תבקשי ממני לשחרר אותך." הוא התחנן מנשק את לחיי כשהדמעות זולגות מעיניו. "אני לא מסוגל לזה לירז, אני לא חזק כמוך בשביל לשכוח אותך." הוא חיבק אותי חזק ליבי כאב אבל לא יכולתי לתת לו לשבור אותי.
"אני מבקשת תשחרר אותי." קולי היה חד וקר כתער. "תעשה את זה ותשכח מקיומי. אני לא אמנע ממך את יגל, אתה יכול לקחת אותו מתי שתרצה." קולי היה ברור.
"לירז!" קולו היה מרוסק. עיניו הביטו בי בכאב ראיתי את הכאב שלו אל תחשבו שלא כאב לי לראות את זה. אבל אני לא חושבת יותר על אף אחד מלבד עצמי.
"תעשה את זה!" אמרתי במבט קפוא ריק מכל רגש.
הוא הסיט את מבטו ממני ראיתי אותו נשבר מולי ראיתי את ידו רועדת. עיניו הבזיקו אלי הן היו קפואות מכל כפי שהיו רק כשהוא חזר לחיי כבויות מכל רגש.
"את רוצה שאני אשחרר אותך?" הוא שאל בחדות. "זה מה שאת רוצה?" הוא שאל אותי.
"כן זה מה שאני רוצה!" השבתי לו בקרירות.
"העיניים שלך אומרות דבר אחר, שנינו יודעים שאת אוהבת אותי ואת עדיין מבקשת ממני לקרוע את הלב שלי ולהגיש לך אותו על מגש." הוא אמר בבוז עיניו הקפואות בחנו אותי.
"אני רוצה לשכוח ממך כאילו שהיית רק סיוט." עניתי לו בחדות.
"אני משחרר אותך לירז, אבל תדעי לך כשתתחרטי כבר לא יהיה לי לב כי קרעתי אותו עכשיו בשבילך!" הוא אמר בקור בקול חסר רחמים.
הוא התכוון ללכת לכיוון הרכב שלו עצרתי בעדו מניחה את ידי על זרועו. עיניו הקפואות הבזיקו אל עברי הוא הביט בי במבטו הקר ביותר הרגשתי איך חולפת צמרמורת בגופי אבל הייתי חייבת לעשות את זה.
"יש עוד משהו שאני רציתי להגיד לך-"
"אני לא רוצה לשמוע ממך." קולו היה חד וריק מכל רגש הוא הסיר את ידי ממשיך ללכת לכיוון הרכב שלו נוסע מכאן במהירות.
נשמתי בקושי זה יעבור הכל בסוף חולף, רק רציתי להגיד לו שתהיה לו בת. אבל הוא לא רצה לדעת זו הבחירה שלו. אני בחרתי לאהוב את עצמי, מה שלא עשיתי תקופה ארוכה. האשמתי את עצמי בכל למרות שידעתי שאני לא אשמה עכשיו זה עונשו. אני שילמתי את המחיר שלי כשהתאהבתי בו.