תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 78 חלק ב' : היא לקחה את כל חלומות

•עדי P.O.V•
אור הכוכבים האיר את החדר, הרוח נשבה מהחלון. שכבתי בחושך מביט בדמותה הישנה בשקט. אור הירח האיר את פניה החיוורות המותשות. ליטפתי אותה מביט בפניה העדינות. עטפתי אותה נושם את הריח שלה. היא כאן היא בחיים אלוקים אחזיר אותה בשבילי. הדמעות זלגו בשקט מעיניי כשאני מלטף אותה. את כאן עכשיו איתי אני לא אתן לך ללכת עוד. הייתי אידיוט כשנתתי לך ללכת. הבטתי בפניה היפות מתעוותות מכאב מתוך שינה. "לא, לא!" היא צרחה נלחמת במישהו מתוך שינה. "אל תיגע בי." היא צעקה בתחינה.
הכרתי את הכאב הזה על מנת להכיר את המלחמה שאינה נגמרת לעולם. אתה תמיד חוזר לאותו היום ושומע את קולו של השטן לוחש לך שאתה לא תחזור לעולם להיות מי שהיית.
"לירז." קראתי בשמה מנסה להעיר אותה כשהיא נלחמת מתוך שנתה במישהו לא קיים. עטפתי אותה בזרועותי כשהיא נלחמת בי. "לירז תתעוררי." לחשתי קרוב לאוזנה כשהיא נלחמת בי בגופה. "תתעוררי יפה שלי אני כאן אני הגן עלייך." לחשתי מנסה לנחם אותה. היא בכתה משנתה מחבקת אותי בכוח. היא התייפחה בכאב כשהפחד והכאב מקיפים אותה היא פקחה עיניים מבולבלת. מזהה את פניי היא ניסתה להתרחק ממני כמה שיותר רחוק קמה.
"תשחרר אותי." היא אמרה בקולה הרועד כשהאזיקים עדיין מחוברים לזרועותינו.
"לירז—" התחלתי להגיד.
"תשחרר אותי מיד!" היא צעקה בחדות.
שיחררתי אותה מהאזיקים, היא קמה במהירות רצה אל המרפסת.
התיישבתי על המיטה לכמה רגעים נותן לה להירגע. קמתי צועד למרפסת היא עמדה עם גבה עליי. שיערה בצבע בלונד שתני עם גוונים של אדום אגוז בצבע חיטה. ארוך מאוד נצנץ באור ירח. פניה היפות היו ריקות מכל רגש. "לירז!" קראתי בשמה מתקרב.
"עדי מה אתה רוצה?" היא שאלה מסתובבת עיניה החומות שחרחרות נצצו בקור.
"דברי איתי זה אני, תני לי לקחת ממך את הכאב." היא חייכה בבוז כשפתאום נשמע צלצול.
"העולם השתגע הציפורים עפו, תדמייני שאין שלג, בלי גשם, בלי סופת שלגים. שככה פתאום סערה, הביתים התרוקנו. אבל רק את נשארת יחידה בפועל. העולם השתגע הציפורים עפו, תדמייני שאין שלג, בלי גשם, בלי סופת שלגים. שככה פתאום הסערה, הביתים התרוקנו. אבל רק את נשארת יחידה בפועל. העולם השתגע הציפורים עפו, תדמייני שאין שלג, בלי גשם, בלי סופת שלגים. שככה פתאום הסערה, הביתים התרוקנו. אבל רק את נשארת יחידה בפועל." הטלפון שלה צלצל בעוצמה השעה היתה שלוש בלילה.
היא הוציאה את הטלפון מביטה במסך שלה.
"תהיתי מתי תתקשר להוציא אליי את הזעם שלך." קולה היה חד וקר הוא נשמע רגוע וקפוא. היא סימנה לי להתקרב אליה היא הפעילה את הטלפון על רמקול.
"את בחיים ולא חשבת להתקשר אליי לירז?" שמעתי את קולו של רוי מבעד לשפורפרת. "בטח רצת אחרי אטיאס להתחנן שיקבל אותך אחרי שהוא גילה שהילד שלו." הוא אמר בבוז הבעת פניה היתה מלאה בוז. התקרבתי לטלפון בזעם מנסה לחטוף ממנה על מנת להשיב לו. אבל היא מנעה ממני את התענוג לשלוח את הבן זונה הזה. "זה היה צפוי שהוא זיין אותך שם זה מה שעשית כשהיית רחוקה ממני? את בטח גם בגדת בי אחרי הכל. לכן אין לך אומץ להתקשר אליי." הוא נשמע זחוח ושיכור.
"אם כבר התקשרת לא יכולת להתקשר אליי צלול?" היא שאלה בציניות. "אה בטח לא היה לך אומץ לשאול אותי ישירות." היא ציינה בזלזול. "אתה מעורר רחמים." היא המשיכה בגיחוך. "רצית לדעת של מי יגל?" היא שאלה בגיחוך. "הוא אב של הבן היחיד שלי, הילד שלו אני לא הסתרתי את העובדה שיש לי חשבון לא סגור עם האב של הילד שלי אף פעם לא הסתרתי ממך." היא אמרה בטוחה בעצמה קרירה. "ואם להודות באמת אתה זה שרדף אחרי בזמן שאמרתי שאני לא מוכנה כרגע להתאהב מחדש." היא השיבה בבוז.
"את בדרך כלל עקבית לירז את בגדת בי?" הוא שאל בכעס.
"רוצה את האמת?" היא שאלה בביטחון. "בגדתי בך רוי, אני מצטערת בכל זאת זכיתי בתווית של בוגדת." הבטתי באישה הכי יפה בעולם אומרת את זה בשיא הביטחון. "רציתי לרסק אותו להרוס אותו כמו שהוא הרס אותי." היא אמרה בשנאה. "אני שנאתי אותו, ורציתי שיסבול אבל הסבל שלי הוכפל באותה התאונה הארורה הזו שכמעט לקחה את חיי." היא אמרה בקור.
"אלוקים העניש אותך נותרת בודדה בלי גבר שיאהב אותך." הוא אמר לה.
"אתה צודק, נענשתי טוב מאוד על מה שעשיתי לך לא אכחיש. אבל אתה לא לקחת בחשבון דבר אחד." היא אמרה בחיוך עם גומות מביטה בי החיוך לא הגיעה לעיניה החומות השחרחרות. עיניה ביטו בי במבט שידע הכל. "עדי אולי תצטרף אלינו לשיחה." היא קראה בחיוך זחוח.
"את איתו." הוא ציין בכעס.
"כן, אני איתו באותו חדר, היית מאמין שגל החברה הכי טובה שלי תמסור את המיקום שלי בקלות." היא אמרה בחיוך הזה שלה שהיה מסוכן.
"עדי יקירי תגיד שלום לרוי." היא אמרה מוסרת לי את הטלפון היא נעמדה עם הגב אליי במרפסת צופה בנוף המרהיב.
"יא בן זונה חתיכת מזדיין בתחת." הוא צרח לטלפון בזעם.
"מה יא זין נפל לך הזין נפתלייב, עוד לא הבנת שהיא לא המכתוב שלך?" שאלתי בגיחוך.
"מכתוב? היא שלי רק שלי." הוא צרח בזעם. "אני הגבר הראשון שהיא הבטיחה לו שתענוד את הטבעת שלו. אני הגבר הראשון שקיבל אותה אחרי מה שהיא עברה איתך, ודאג לה אחרי הגיהנום שעברת אותה." הוא צעק בזעם. "את שכחת לירז? הוא זרק אותך כמו זבל שלא צריכים אותו איך יכולת לבגוד בי כך." הוא צעק בזעם קורא לה עיניה נצצו.
"איך יכולתי? רציתי שהוא ירגיש את הסבל שאני הרגשתי, את חוסר יכולת לנשום. ואני מצטערת שהייתי צריכה להקריב על מזבח את הרגשות שלך, אני ניסיתי לאהוב אותך אבל לצערי או אולי לשמחתי לא אוכל עוד לאהוב לא אותך ובטח שלא אותו." היא אמרה בטוחה בעצמה.
"בגלל זה את הלילה איתו." הוא שאל אותה בזעם. "לכי לעזאזל לירז מגיע לך כל הסבל שעברת." הוא אמר לה.
"סתום את הפה יא בן שרמוטה לא מגיע לה כלום מכל מה שהיא עברה האדם היחיד שאשם פה זה אני. אני אשם בכך שנתתי לאישה המושלמת הזו ללכת. אל תעז עוד להתקשר לאישה שלי יא בן שרמוטה אחרת אני אקבור אותך חי." אמרתי בזעם כשעיניה מביטות בי במבט הריק שלה. הפלוץ בא להגיד עוד משהו ניתקתי לו. מתקדם אליה עוטף אותה היא התנתקה ממני מתרחקת.
"אני לא שלך, לא הייתי שלך ולא אהיה אף פעם." היא התקדמה לכיוון החדר שינה על מנת לצאת.
"אני לא אתן לאף אחד לגעת בך אני מבטיח לך את זה!" אמרתי עוטף אותה לא נותן לה לזוז. "אף אחד לא ייגע בך את שלי כולך שלי." לחשתי מחכך את לחיי בפנים שלה.
"אם כך אני עדיין אסירה שלך, ולא יותר מזה." היא אמרה בבוז. "אולי אני כאן לידך פיזית עדי אבל הלב שלי נעול לאלף דורות." היא אמרה.
"אני אדפוק חזק יותר אל הלב שלך עד שתפתחי אותו מחדש עבורי. אם אצטרך אני אהפוך עולמות." אמרתי לה נחוש לא להיכנע לה.
"לילה טוב." היא אמרה משתחררת מאחיזתי ויוצאת.