תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 44: ברית אברהם

•לירז P.O.V•
שכבתי במיטתי כשלידי ישן התינוק יפיפה שלי, הסתכלתי עליו שעות הבטתי ביופיו שהזכיר לי את שלו. אותם תווי פנים יפיפיים כמו שלו. אותו הריח שאני כל כך אוהבת. ליטפתי אותו כשהוא שוכב על חזהי. "כמה אני אוהבת אותך, כמה אתה יפה בני אהובי. היום אתה עומד להיכנס לברית אבותיך, אני כל כך דואגת שיכאב לך אבל אני יודעת שזה לטובתך. אני יודעת שהילד שלי הוא מהעם הנבחר קול יעקב בעולם." לחשתי מלטפת אותו בעדינות. השעה היתה שבע בבוקר יום שישי, ליטפתי אותו כשהוא ישן בנחת. ואני שומעת את הנשימות הקטנות שלו כמה הוא יפה. מלאך קטן שלי. הנחתי אותו על המיטה כשכריות מקיפות אותו שלא ייפול. נגשתי לארון בוחרת בגדים חגיגיים היום הוא ייכנס לברית אבותיו אברהם יצחק ויעקב. שטפתי את פניי בשירותים כשמחשבותי קודחות על מה שהיה בשבוע שעבר. ניסיתי להתנתק מהמחשבות הללו, לבשתי שמלה פשוטה בצבע בז׳ קצרצרה שחשפה את כתפיי בעדינות. התאפרתי קלות עשיתי עיפרון שחור ומסקרה ואודם אדום. עמדתי מול המראה מתארגנת לי לקראת היום כשפתאום נשמע דפיקה בדלת.
"כן," קראתי בעליזות עונדת את העגילים והטבעות עם הצמידים סביב ידי. שמעתי קול צעדים כבדים מתקרבים אליי הסתובבתי בחיוך פוגשת בעיניים שחרחרות בחיוך. עיניו נצצו בחום שיערו החום הבהיר היה מסודר בצורה אלגנטית הוא לבש חולצה מכופתרת לבנה ומכנס ספורט אלגנט. "כמה את יפה היום את יפיפייה אמיתית לירז צנועה מאוד." הוא אמר בחיוך גדול שלו בוחן אותי בחיוך.
"רוי כמה אני שמחה לראות אותך." נישקתי אותו בלחי בחיוך.
"אני מתאהב בך יותר מיום ליום אישה." הוא אמר מחבק אותי ברוכשנות שגרמה לי לחיוך גדול.
"אני מרגישה את זה." אמרתי מחזירה לו חיבוק. מוחקת את הפנים הגבריות האחרות מראשי אותם צרות מן העבר.
"אני עוד אשמע ממך את שלוש המילים שאני רוצה לשמוע ממך כל כך יפתי אני אתן לך את כל הזמן שאת צריכה." הוא לחש מלטף את שיערי.
"תודה לך רוי." לחשתי בחיוך מתנתקת ממנו וניגשת לילדי. הרמתי אותו בין זרועותיי מלטפת אותו הוא ישן לו בנחת.
"כמה יפיפה הילד הזה?" הוא אמר מתקרב אליו רוי הושיט יד מלטף את פניו. "תווי פניו דומות לשלך אבל יש בו משהו של אותו הגבר." הוא אמר בחיוך חמים שלו. "אפשר?" הוא שאל אותי בעיניו השחרחרות. הושטתי לו בעדינות את התינוק. "אני כל כך מתרגש אני עומד להיות הסנדק שלו." הוא אמר בחיוך גדול מלא אושר. "איך את עומדת לקרוא למלאך הקטנטן יפיפה הזה?" הוא שאל בחיוך מחזיק אותו כאב מחזיק את בנו. חייכתי לאור החיוך החם של הקטנטן שלי פקח את עיניו בסקרנות מסתכל על דמותו ופרץ בבכי. הוא ניסה להרגיעה אותו אבל הילד רק פרץ בבכי יותר חזק. "אני חושב שהוא עדיין לא רגיל אליי." הוא אמר בחיוך מובך לקחתי ממנו את בני. "בוא מלאך של אמא בוא אליי בני אהובי." ניגבתי את הדמעות מעיניו מקרבת אותו אל ליבי אוחזת בראשו בעדינות מרגיע אותו.
"ששש אני כאן איתך יפיוף." הוא נרגע תוך רגעים אחזתי בו בעדינות כשהוא מסתכל עליי בעיניי הדבש היפיפיות שלו. "כמה שאתה יפיפה." אמרתי לקטנטן מנשקת אותו קלות.
"איך אני אוהב לראות אותך מחייכת ככה ומשחקת איתו." רוי אמר בחיוך מתקרב.
"הוא יתרגל אליך על תדאג." אמרתי לו בחיוך מעודד.
"הוא פשוט רק התעורר והוא רגיל לראות אותי אחרי שינה." סיפרתי לו. הדלת נפתחה וראיתי את אמא נכנסת. היא לבשה שמלה פרחונית צנועה יפיפייה שהגיעה עד מרפקיה. שיערה החום היה אסוף בקוקו גבוה. עיניה החומות השחרחרות הביטו בנו בחום.
"לירז יקירתי את נראית מדהים." היא התקדמה לחבק אותי. "מזל טוב יקירתי תני לאחוז בנכד היפיפה שלי." היא אמרה לוקחת אותו מזרועותיי. "שכל חייך תחייך חיוך מושלם כזה יפיוף שלי." היא חיבקה אותו הקטנטן שלי צחק מחייך אליה.
"כדי שנצא בטח כולם כבר עוד מעט יהיו בבית הכנסת." שמעתי את קולו של אבא שהיה לבוש גם בלבן היום וכיפה גדולה עיטרה את ראשו. "מזל טוב ביתי אני גאה בך." הוא אמר מחבק אותי.
לקחתי את כיסא הבטיחות שלי הקטנטן הכנסתי אותו חוגרת אותו בקרוב הוא יקבל את השם שכבר החלטתי לתת לו.