תלמד אותי לשחרר אותך אהובי (כבשתי אותך עונה 2)

פרק 30: גילוי

•עדי P.O.V•
בהיתי במסך לא האמנתי למשמע אוזניי. ידי היו קמוצות לאגרופים כשהבטתי במסך המילים שלה מהדהדות במוחי כמו ארס. קמתי מהכיסא בפראות דוחף הכל סביבי, כשצרחה של זעם נפלטת מתוכי הפלתי את כל הניירת, והחפצים שהיו על השולחן. גופי עלה באש הפכתי את כל המשרד לא יכול לשמוע יותר. דמי רותח מזעם רק מלשמוע את זה שהיא בהריון והיא שתקה על זה. רציתי להרוג מישהו רגלי רעדה מזעם לא יכולתי להישאר כאן. יצאתי מהמשרד טורק את הדלת בפראות צועד בצעדים גדולים במסדרון. חלפתי על פני החיילים שהצדיעו לי כשעברתי עם כל צעד שלי הזעם רק התעצם בתוכי.
"עדי," שמעתי את קולה המתוק של אודליה התעלמתי ממנה ממשיך ללכת מהר יותר במסדרון. "עדי חכה רגע!" אודליה קפצה על כתפיי מחבקת אותי בחיוך גדול שלה מנסה לעצור אותי מלהמשיך ללכת. הסתובבתי אליה פוגש בעיניה התכולות שהיו מלאות אור וחיוך מיוחד שלה. היא הביטה בי במבט מבולבל, פניה בהו בי בהפתעה כשהיא ראתה את הזעם בעיניי.
"לא עכשיו אודליה, אנחנו נדבר יותר מאוחר." אמרתי משתחרר מאחיזתה מתכוון ללכת להמשיך את דרכי.
"עדי מה יש לך?" היא שאלה בבלבול מנסה להבין אותי.
"אמרתי לך לא עכשיו אודליה." שאגתי אליה בזעם כשהיא מחזיקה במרפקי.
"עדי מה לעזאזל עובר עליך? לאן אתה הולך? אני צריכה לדבר איתך על משהו חשוב." היא אמרה בכעס.
"אודליה אני עסוק עכשיו זוזי לי מהדרך עכשיו!" שאגתי בזעם חולף על פניה משתחרר בכוח מידה.
"אתה עוד תצטער על זה עדי אטיאס." היא שאגה בזעם. גלגלתי עיניים חולף על פניה, הולך בצעדים גדולים לכיוון המסדרון כשכל העיניים היו עליי של הרופאים שעברו באזור. התקדמתי לחדר של לירז פתחתי את הדלת בכוח טורק אותה בפראות גורם לכל המבטים של הרופאים לפנות אליי. עיניהם הביטו בי בבהלה ראיתי אותם עומדים סביב לירז. פגשתי במבטה של לירז היא הרימה את מבטה בהפתעה עליי עיניה החומות השחרחורת הביטו בי באש שלהם היפיפייה. נכנסתי כשמבט רצחני על פניי לא יכולתי לסבול עכשיו אף אחד בקרבתי. רציתי להרוג מישהו.
"עכשיו צאו כולם." קולי היה נמוך ומאיים.
"סליחה מה?" אמר הרופא הצעיר ביותר עיניו היו ירוקות שיערו היה בלונדיני זהוב.
"עכשיו תסתלקו מכאן כולם מיד!" קולי הפך לחד יותר ומאיים ביותר, כל הרופאים יצאו בהלם מבולבלים יוצאים מהחדר משאירים אותנו לבד בחדר. התקדמתי אליה בצעדים איטיים אבל נחושים עיניה הביטו בכל מקום אחר רק לא בי. התקדמתי אליה נעמד מולה ממש כשהשקט שורר רק לרגעים קצרים.
"מה לכל הרוחות אתה עושה פה?" היא שאלה בקול נמוך אבל חזק מבולבלת.
"מה אני עושה פה?" שאלתי בגיחוך קר כלא מאמין שהיא שואלת את זה בשיא התמימות. התקדמתי צמוד אליה תופס בפניה בחוזקה מרים אותה מהמיטה כשאני מחזיק בחוזקה בעצמות לחיה. "תסתכלי לי בעיניים לירז יזראילוב, תביטי לי בעיניים אישה!" שאגתי בזעם מרים את פניה מחזיק בפניה בחוזקה שרק עיניה יביטו בעיניי. עיניה הביטו בי במבט שהיה בו כל כך הרבה כעס זעם כל העלבונות שלה השתקפו בעיניה ככה גם אני הרגשתי כלפיה. כשהבטתי בעיניה רציתי להרוג אותה רציתי ממנה כל כך הרבה.
"אני אשאל אותך פעם אחת לירז, כדי לך לענות לי בכנות לירז." התקרבתי אליה בזעם יותר כשפנינו קרובות. "זו תהיה פעם אחת ויחידה שאשאל אותך אם תשקרי לי, אני נשבע לך אני ארמוס אותך ארסק אותך ואגרום לך להצטער שהכרת אותי." קולי היה תקיף יותר וחזק יותר עיניה הביטו בי במבט שלא שידר כלום. התקרבתי קרוב אליה עד שנשמנו את אותו האוויר כמעט. "מי האבא של העובר בגופך?" שאלתי אותה בקול נמוך כל כך שראיתי את כתפיה רועדות בהפתעה היא לא ציפתה לזה.
"מה?" היא שאלה בלבול מנסה לוודא ששמעה נכון.
"תעני לי!" קולי היה חד יותר ונמוך יותר ראיתי שהיא שקועה בבלבול שלה. חייכתי חיוך ציני מלטף את פניה עיניה בהו בעיניי. "את לא באמת חשבת שתוכלי ככה סתם להסתיר מידע כזה." שאלתי בחיוך ציני לא מצפה לתשובה. "שאני לא אדע מה קורה בצבא שאני מנהל עם הצוות שלי את חושבת בתמים שאני לא אדע דבר כזה?" שאלתי אותה בזעם מחזיק בה חזק. "תעני לי אישה עכשיו!" שאגתי אליה.
"לא, קודם כל אני רוצה לשאול אותך שאלה לפני שאענה לך." היא אמרה בקול נמוך ובטוח כשעיניה מביטות ישירות בעיניי. היא התקדמה יותר צמוד אליי שכמעט שפתיה היפיפיות המלאות נגעו בשפתיי הרגשתי את הבל פיה הנעים. "איך גילית את זה שאני בהריון?" היא לחשה קרוב לשפתיי. כשאני עצבני כמו שור רק מוכן להתנפל אליה. אבל נשמתי עמוק מביט עמוק לעיניה. "ערכתי תחקיר לגבי הלינץ׳ שעברת היום." היא הביטה בי במבט מלא פחד. "ראיתי את הרגעים האחרונים שלך ואת צוואה שהשארת." עניתי לה מטיל אליה את הפצצה ראיתי את הצמרמורת חולפת בגבה ועיניה נצצו בדמעות שזלגו בהלם.
"איך שמעת את זה?" היא שאלה בבלבול.
"את יודעת עם הטכנולוגיות של היום ניתן לעשות הכל דרך מצלמת הג׳י-פי-אס." עניתי לה בלגלוג כשבתוכי רציתי להרוס הכל סביבי עכשיו ידי היו קמוצות לאגרופים.
"עכשיו תעני לי לירז על מה ששאלתי אותך, מי האבא של העובר הזה?" שאלתי אותה את השאלה שוב בחדות.
"אתה באמת שואל אותי את השאלה הזו?" היא שאלה בחיוך ציני לא מאמין.
"מי האבא לירז עם מי עוד היית חוץ ממני?" שאגתי בזעם היא הביטה בי במבט רצחני משלה מתרחקת ממני כאילו שהתחשמלה.
"מי אתה חושב שאני?" היא שאלה אותי בקול נמוך מלא ארס. "מי אתה חושב שעומדת לפניך?" היא סילקה את ידה מפניי מתרחקת ממני מביטה בי בגועל. "תסתלק מכאן עדי אטיאס אתה-" היא התחילה להגיד גורמת לי לרתוח יותר תפסתי אותה בכוח מצמיד אותה אליי. כשהיא מנסה להתרחק ממני מתנגדת לי ידיה דחפו אותי. היא היכתה אותי בחזה שלי. "לא תעוף מפה אני לא יכולה לסבול אותך יותר." היא צעקה כשידי אוחזות בידיה לא נותנות לה לזוז.
"מי את חושבת שאני לירז? את לא תסבני אותי תעני לי מי האבא של העובר הזה לירז!" שאלתי בקול חד יותר תופס אותה כשהיא מנסה להדוף אותי. ריתקתי אותה בלי לחשוב הרבה לקיר שליד החלון.
"זה לא עניינך עדי אטיאס." היא ענתה מנסה להתרחק ממני דוחפת אותי בכוח. לא חשבתי הרבה תפסתי אותה בזעם עוד יותר מפיל אותה כמעט כשהיא נתקלת בקיר שוב שפתיי היו מרוסקות על שפתיה. ראיתי אותה המומה היא לא ציפתה לזה נישקתי את שפתיה כשלשוני חודרת לפיה המתוק. טרפתי אותה אחרי תקופה ארוכה שלא טעמתי את השפתיים האלה. כמה פעמים דמיינתי אותה בין זרועותיי, ואנחנו מתנשקים ככה בתשוקה. כמה פעמים חלמתי אליה בלילות אחרי אותו לילה שהעברנו. התנשקנו בתשוקה היא החזירה לי נשיקה נותנת לי גישה לפיה היפיפה. התנשקנו בלהט לא רוצים להרפות רעבים אחד לשני צמאים, החזקתי בשיערה הרך קרוב מלטף אותו. נשכתי את שפתה בכוח פוצע אותה כשהיא נאנקת בכאב. "אישה תעני לי עכשיו של מי העובר?" שאלתי אותה מביט בעיניה.
"הוא רק שלי ולא של אף אחד." היא ענתה גורמת לזעם שלי לשוב הצמדתי אותה חזק לקיר אוחז בשיערה.
"אני לא אתן לך לחיות אני אמרר לך את החיים. כל יום כל שעה שאת כאן ילדה תעני לי של מי העובר הזה?" שאלתי בקול נמוך ומאיים. "תעני לירז אם את לא רוצה שאני אחקור פה את כל הגברים בסיס ואת יודעת שאני מסוגל לזה." אמרתי לה מביט בעיניה בהבטחה לעשות זאת.
"זה לא עניינך מי האבא של העובר הזה, הוא לא צריך לדעת כי הוא רק שלי." היא אמרה בחיוך זחוח וקר. "אם אתה תוהה אם הוא שלך יקירי." היא אמרה בחיוך ציני מלטפת את פניי. "אתה יכול להיות רגוע הוא לא שלך הוא רק שלי. והאבא הביולוגי שלו לא ידע לעולם כי גם לו מגיע להיות מאושר. תעז לעלות את הנושא הזה שוב על סדר היום פה." היא אמרה בחיוך קר כל כך מלא זעם. "אני מבטיחה לך שאני אספר לחברה שלך, איך אתה בוגד בה איתי עכשיו מנשק אותי כאילו שרק אני קיימת בשבילך." היא חייכה חיוך יודע והתקדמה אליי יותר כששפתיה החצופות מטיילות קרוב לאוזני. "ואני אספר לה איך ניצלת אותי, ושכבת איתי כשהייתי בהלם קרב במשימה שלנו. למי אתה חושב מבין שנינו היא תאמין יותר?" היא חייכה את החיוך הקפוא הזה. "היא תאמין לי כי אני אישה, ואני אישה שמסוגלת להפיל כל אחד." קולה היה חד יותר. "תאמין שלא רק אתה יכול להרוס חיים, גם אני מסוגלת ויכולה למרר לך את החיים עד שאתה תהיה אובדני כמוני. אני לא עושה זאת רק מסיבה אחת." היא לחשה עוצרת לרגע עיניה היפות הביטו בעיניי היא חיבקה אותי חזק. "רק כי אני עדיין טיפשה שמאוהבת בך עד עומק נשמתה, אבל אל תאלץ אותי להגן על עצמי." היא אמרה בכל בכך הרבה זעם ועיניה בהו בעיניי. "הוא לא שלך אהובי הוא רק שלי, אם הוא היה שלך זה היה האושר הכי גדול שלי." היא אמרה לא מסתכלת בעיניי עוד תפסתי בכתפה צוחק צחוק קר.
"אז שכבת עם עוד מישהו, תמיד חשבתי שאת שונה מכל הבנות שהכרתי בעבר את לא שונה מהן. אל תעזי לקרוא לי אהובך כי אני לא אהוב שלך אני מתעב אותך לירז תחיי את החיים האומללים שלך כי זה מה שמגיע לך." אמרתי בזעם היא השפילה את מבטה לא יכולתי להביט בה עוד.
"אני לא אסלח לך לעולם כי את שקרנית מתועבת." התקדמתי לדלת הרגשתי את אחיזתה ידיה חיבקו אותי וראשה היה מונח אל כתפי.
"אתה טיפש ארור מה אני מוצאת בך? בן זונה מקולל אתה רק פוגע בי כל רגע בחיים האלה. גם עכשיו אתה אידיוט!" היא אמרה בזעם. הסתובבתי אליה נועץ בה מבט רצחני. עצמתי את עיניי לרגעים ארוכים מנסה להירגע ולשמוע אותה בפעם הראשונה. "כמה זמן את בהריון?" שאלתי את השאלה הראשונה בין כל השאלות שהיו בראשי.
"חודשיים." היא ענתה עיניה קרירות. "חודשיים אני נושאת אותו בשבועות הראשונים חשבתי שזה התרופות נגד הדיכאון גורמות לי לבחילה, אז החלטתי לארוך לי בדיקות מקיפות של דם גל עזרה לי וגיליתי שאני בהריון." היא אמרה בחיוך כל כך ציני. "אתה יודע אחרי שגיליתי את זה רק דבר אחד עלה לי לראש להפיל אותו. כי אני לא הייתי מסוגלת לתפקד, ולעזאזל הלכתי הוספתי את הציוד החסר שהיה במחסנים בשביל הפלה שכזו. זוכר כשליווית אותי אז לבית מרקחת תכננתי להוסיף ציוד." היא אמרה בעיניים מלאות קור.
"האבא של הילד יודע את זה? הוא יודע שניסית להרוג את הילד שלו?" שאלתי בזעם מתון מנסה לשמור על קור רוח. רציתי לצרוח אליה לטלטל אותה וכל כך הרבה דברים. "תעני לי?!" שאלתי בחדות הזעם בער בתוכי.
"הוא לא יודע. החלטתי להיפטר ממנו בלי שהוא ידע, אפילו נכנסתי לחדר ניתוחים גל סירבה לנתח אותי. ולבקש מרופאים אחרים לא יכולתי מכיוון שכולם ידעו, ואני רציתי להיפטר ממנו בשקט. כבר התחלתי לעשות את זה כשהסקפיל בידי באתי כבר להתחיל במלאכת ההפלה. אבל לפני שהספקתי לעשות משהו גל נכנסה לחדר וזרקה מידי את הסקפיל. היא התחננה אליי לא להרוג את העובר והבטיחה שתעזור לי." היא אמרה גורמת לי לצמרמורת היא נכנסה לחדר ניתוחים על מנת להרוג אותו. היא רצתה להיפטר ממנו בלי שהאבא ידע. במו ידיה להרוג אותו במחיר שבעצמה תפגע.
"את מטורפת, לעזאזל איתך כשאני חושב שאת הבחורה שהכרתי אני טועה כל הזמן. את ניסית להרוג את העובר בלי שאבא של הילד ידע כמעט פגעת בעצמך." שאגתי בזעם מסתכל אליה הבטתי בה בזעם טהור שרק התחזק מרגע לרגע.
"מי האבא של הילד? מי?" שאלתי אותה בזעם ראיתי את עיניה נוצצות.
"זה לא עניינך עדי." היא לחשה בזעם.
"מי האבא עם מי היית עוד חוץ ממני?" שאלתי בחדות היא סטרה לי בכוח עיניה בוהות בי בכעס.
"תסתלק מכאן אני לא רוצה לשמוע אותך." היא צעקה אליי הכעס בעיניה היה עוצמתי.
"מי האבא!" צעקתי אליה בזעם עכשיו לא אוותר לה אני אגלה. "תעני לי עם מי עוד היית חוץ ממני? את הרי טענת שאת אוהבת אותי שאני היחיד שאת רוצה בכית שהציל אותך היום בצוואה הארורה שלך תעני!" שאגתי בזעם מחזיק בפניה קרוב אליי בכוח. "תעני לירז!" לחשתי בתסכול.
"אתה אוהב אותי עוד?" היא שאלה ברכות מסתכלת בעיניי.
"מה זה קשור עכשיו?" שאלתי אותה מסתכל בעיניה היפות.
"פשוט תענה אתה עוד אוהב אותי מרגיש משהו כלפי?" היא שאלה בעיניים נוצצות.
"לעזאזל לירז תעני לי!" שאלתי בזעם.
"לא תענה לי אתה אוהב אותי?!" היא שאלה חזק יותר עיניה היפות נוצצות ראיתי את הדמעות בעיניה.
"לעזאזל איתך אני לא משחק איתך תעני לי!" שאגתי בזעם.
"הוא שלי." היא ענתה בשקט.
"כן? ומי האבא שנינו יודעים שזרע עדיין אין לך אפשרות להפריש." עניתי בחיוך ציני מרחיק אותה עיניה לא הביטו בי תפסתי את פניה. "תסתכלי עליי, תעני לי לירז יזראילוב מי האבא של הילד הזה עם מי היית עוד חוץ ממני?" שאלתי אותה בקול נמוך וחזק. עיניה הביטו בי במבט שלהם מלא עצב וכאב ראיתי את הדמעות בעיניה.
"הוא לא שייך לאף אחד הוא רק שלי." היא ענתה שוב בזעם וכאב. "הוא רק שלי בגללו הייתי מוכנה להכל." היא ענתה בזעם וכאב.
"לעזאזל איתך לירז תעני לי העובר הזה קשור אליי?" שאלתי בחדות מאבד את הסבלנות כלפיה.
"לא, הוא לא קשור אליך." היא ענתה בקול שבור. "אף גבר לא ראוי לו אף אחד מהם לא יודע מה עברתי עד שהחלטתי להשאיר אותו." היא ענתה בזעם בארס כשעיניה נוצצות בדמעות שלא זולגות.
"מי את שתקבעי מי ראוי לו ומי לא?" שאלתי אותה בזעם.
"הגבר שהבאתי איתו אותו לא ראוי לו ואל תעז לשאול עליו. כי אני לא אספר לך על הגבר שאיתו הבאתי את העובר הזה." היא אמרה בארסיות.
"היית עם עוד גבר חוץ ממני מצוין." חייכתי חיוך ציני כשהסתכלתי אליה.
"אתה בעצמך אמרת שמה שהיה בנינו רק סטוץ למה שלא אהיה עם גבר אחר עדי אטיאס?" היא שאלה אותי בזלזול כשחיוך מלגלג על פניה.
"את צודקת לא אכפת לי שהיית עם גבר אחר אני שמח שלא אני האב של העובר הזה. מעניין איך תגדלי אותו אם חד הורית." אמרתי בחיוך ציני קם מהמיטה. "אני חייב להגיד שלא ציפיתי שתהיי כלבה כזו ולא תספרי לו שיש לך עובר בבטן." אמרתי מסתכל אליה בבוז.
"האב של הילד הזה הוא בן זונה אמיתי בדיוק כמוך שניכם לא ראויים לחיות בעולם הזה." היא ענתה לי. "אני טיפשה שהתאהבתי דווקא בך, אני מתחרטת על זה כל רגע שאני חיה אני מקווה שיגיע יום כזה ואשכח אותך." היא השיבה בכאב לא מסתכלת אליי עוד.
"את אוהבת אותי ומזדיינת עם גבר אחר?" שאלתי בזלזול.
"כן, אוהבת אותך ורוצה לשכוח אותך למחוק אותך מחיי. גם לי מותר להמשיך הלאה כמו שאתה המשכת הלאה. עדיף שלא הייתי פוגשת אותך שוב, אולי אז הייתי מתאהבת מחדש באדם שראוי לי אדם שיסב לי אושר אמיתי. ולא הסבל שאתה גרמת לי כן עדי מותר לי להמשיך הלאה ואני אמשיך, יום יבוא ויבוא גבר שיאהב אותי ויקבל אותי ביחד עם העובר שלי." היא אמרה בלהט את הדברים גורמת לזעם רק למלא אותי יותר.
"שיהיה לך בהצלחה לירז אני את האושר שלי כבר מצאתי." עניתי לה בחיוך מרסק את ליבה שתסבול בדיוק כמו שלי כואב עכשיו. וכאב לי בגללה תקופה ארוכה המשכתי הלאה עכשיו כל אחד ילך בדרכו התקדמתי לדלת בלי להסתכל לאחור.