Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
קריאהנעימה!!!❤️
————————————————————————— {יוםראשון, 12:30 בבוקר} "מה נו.." מלמלתי לעצמי מנסה לסגור את השעון המעורר שהפריע לשנתי. העפתי אותו על הרצפה והתמתחתי במיטה, מנסה להתעורר. היה צלצול בטלפון. "אע?" אמרתי בקושי לטלפון. "החלטת לקום, הא?" ריף שאלה (בסטי שלי). "מה נו" אמרתי בלי כח והתיישבתי על המיטה. "אני באה אלייך, הולכים לעשות כיף" אמרה בקול רגיל ולא מתלהב. "פסדר, רק תבואי כבר" אמרתי מפהקת וסגרתי תטלפון. קמתי מהמיטה, הלכתי לשירותים וסידרתי את השיער, שמתי ג'ינס שחור עם קרעים, חולצה לבנה ארוכה ורופפת (כמובן שקשרתי אותה עד לחזה - כך שראו לי את הבטן), שמתי נעלי סטן סמית׳ וירדתי למטה. אחרי 10 דקות, שבהן הספקתי לאכול ולהיות קצת עם הטלפון, ריף באה. "זונה שלי" אמרה סוגרת את הדלת ומתקדמת לכיווני, נותנת לי חיבוק ונשיקה בפה. אין לנו בעיה עם נשיקות... אנחנו כאילו בסטיות סו... "יאללה, הולכים" אמרה לי מושכת אותי לכיוון הדלת. "מה עושים היום?" שאלתי מרימה את ידי על כתפה תוך כדי הליכה. "באלי קצת יותר פרוע מאתמול.. באי נצייר על בית סוהר!" אמרה מתלהבת ברוע ואני מחייכת אליה, מהנהנת לחיוב. הלכנו לחנויות יצירה, גנבנו משם כמה ספריי צבע, התגנבנו לאוטובוס מפוצץ אנשים וירדנו ליד בית סוהר לנערים. "הולכים לתפוס אותנו" אמרתי מצחקקת ברוע והתחלתי לקשקש על הקיר. "אוי איך אני מאוהבת בךךךך" ריף אמרה מתנפלת עליי, הורסת את עבודתי. "זונה" אמרתי מעיפה אותה ממני והמשכתי בשלי. אנשים עברו לידנו ולא אמרו כלום. וגם אם הם היו מעיזים להגיד משהו, הייתי הורגת אותם. "משטרה! תרימו ידיים!" שמענו קול עבה וצעדים מתקרבים לעברינו. זרקנו את הספריי על הרצפה והסתובבנו לשוטרים תוך כדי שהרמנו ידיים. "הסתבכתן" אחד מהם אמר בקול חלש אך שמעו את החוזק של המילה. "אמרתי לך" אמרתי לריף מחייכת לעצמי חיוך זדוני בכיף. השוטרים שמו עלינו אזיקים והובילו אותנו בכח אל תחנת המשטרה. אחרי 10 דקות נסיעה הגענו, הם העיפו אותנו לחדר חקירות והתחילו לשאול שאלות מטומטמות. "שם" אחד מהם אמר מחזיק עט ביד ימין וביד שמאל את הדף שהיה צריך למלא. "אנאבל. אנאבל אזולאי" אמרתי מחייכת חיוך זדוני קטן והשוטרים שחקרו אותנו הסתכלו עליי והיה נראה כאילו פחדו. זה שכתב לחש משהו לשוטר השני... בדוק משהו עליי. "שם" השוטר אמר לריף והיא ענתה את שמה. "שם משפחה, נו" המשיך כי אמרה רק את שמה הפרטי. "ריף כהן" אמרה בזלזול מגלגלת עיניים. השוטר שכתב את הפרטים נתן את הדף לשוטר השני ואמר משהו והשוטר הזה יצא. "מה חשבתן, שלא יתפסו אתכן? שלא ידעו?" השוטר שנשאר שאל, סוגר את האורות במקום ומדליק מנורה אחת, כאילו אנחנו בסרט. יופי, נפלנו על השוטר הרע. "ידענו" עניתי מגלגלת עיניים בזלזול. "אתן בבעיות רציניות" אמר מנסה להיראות יותר חזק (לא פיזית) ולאיים. "ו...?" ריף שאלה בזלזול והשוטר דפק בחזקה על השולחן ואנחנו אפילו לא זזנו מילימטר. הוא הסתכל עלינו בפליאה. "קיבלתי תמידע" פתאום השוטר השני נכנס עם דף אחר מלא במילים, נותן לשוטר הרע את הדף והוא מתחיל לקרוא. "את נכנסת לכלא" השוטר הרע אמר תוך כדי שקורא. למי הוא התכוון? רק אז הוא הרים את הראש אליי. הבנתי שזו אני. "גם את" אמר ומזיז את מבטו לריף. "אמרתי לך שיהיה מעניין" אמרה מצחקקת ואני רק מחייכת.
