גם כן את

פרק 5

"ואת משגעת אותי" אמרתי לה והתקרבתי לעבר הקיר. נעמדנו אחד מול השני והסתכלנו בכעס. "אל תעצבן אותי, סהר" אמרה, זו פעם ראשונה שהיא אומרת את השם שלי. "הלוואי שיכולתי לעצבן אותך" אמרתי מחייך חיוך זדוני. "תמות" אמרה לי והלכה למיטתה. נשארתי שם והסתכלתי עליה, היא כל כך יפה כשהיא כועסת.
"סתובב" אמרה לי כי שמה לב שהסתכלתי עליה. חזרתי למיטה שלי והלכתי לישון עד ארוחת הערב.

•בערב•
~נקודת מבט אנאבל~
כולם הלכו לחדר אוכל. עכשיו סהר לא יכול להציק לי. אני עם אמה.
התיישבנו באיזה שולחן ועשינו צחוקים. בזוית העין ראיתי את סהר מסתכל עליי. שיסתובב! חוצפן.
"נראלי הוא בקטע שלך" אמה אמרה והסתכלה עליו מעט. "מעניין לי" עניתי והמשכתי לאכול.
"את מוכנה להסביר לי מה הבעיה שלך? יושב פה בנאדם שכולן רצו להיות איתו! אבל את? יושבת לך כאילו כלום" אמה אמרה עצבנית ואני גלגלתי עיניים. "מה כולם מתלהבים ממנו?" שאלתי בפה מלא אוכל. "הוא חתיך, הוא שרירי, הוא שתלטן--" אמה באה להמשיך אבל אז עצרתי אותה. "בדיוק בגלל זה" אמרתי. "מה?" היא לא הבינה. "בגלל שהוא שתלטן אני לא מתלהבת ממנו" אמרתי ממשיכה לאכול וסהר עדיין מסתכל עליי. "אבל תודי שהוא חתיך" אמרה לי וחייכתי. צחקקנו קצת עד שכולם חזרו כבר לתאים שלהם. חזרנו גם אנחנו.

"היה לך מזל" קולו של סהר הדהד ברחבי המקום. הסתובבתי אליו בבהלה. "על מה אתה מדבר?" שאלתי. "ישבת ליד אמה ולא לידי" אמר כאילו מקנא. "אוי אתה מקנא מאמי?" שאלתי כאילו אני דואגת לו וגלגלתי עיניים. "שתקי" אמר והתיישב על המיטה, עדיין מסתכל עליי. "אתה מוכן להפסיק לנעוץ בי מבטים!?" אמרתי עצבנית והתקדמתי לעבר הקיר השקוף. סהר קם והתקרב גם הוא. "זה הכי קרוב שנוכל להיות אי פעם" אמר ואני הרגשתי את ליבי דופק מהר. "מ.. מה..?" שאלתי מבולבלת. "את בקטע?" שאל מסתכל בעיניי ולחיי בערו. "לא" אמרתי והסתובבתי חזרה למיטה. "למה את כל כך קשה?" שאל מיואש ושם את ידיו על הקיר השקוף כאילו רוצה שאחזור. "אתה מוכן לשתוק?!" צעקתי והיה שקט. "בתנאי שמחר את יושבת לידי" אמר והרגשתי שהגעתי למבוי סתום. הסתכלתי עליו ולא עניתי לו. הוא כבר הבין שאני מסכימה.

{יום שלישי בארוחת בוקר}
"שלא תתבלבלי, את יושבת לידי היום" אמר לוקח מגש וניגש לאוכל. "תירגע. תפסיק לעצבן ואני אחשוב על זה" אמרתי והוא התעצבן.
התיישבתי באיזה שולחן אחד, בתקווה שסהר לא יבוא לשבת לידי.
"יושבים שם" אמר לי ואני מרימה את ראשי אליו, רואה איפה הוא מתיישב. קמתי ללא ברירה והלכתי לשבת מול סהר. "שבי לידי" אמר. "לא רוצה" עניתי ואכלתי. "עכשיו" אמר בכעס. "תגיד תודה שאני יושבת בשולחן איתך, חוצפן" אמרתי עצבנית. סהר תפס לי את היד והתקרב אליי. "בחיים אל תתחצפי אליי, מובן?!" אמר בכעס והסתכל לי בעיניים. הוא עזב לי את היד והמשיך לאכול. יואו אני לא סובלת אותו!
"חשבתי שאת יושבת לידי" שמעתי את קולה של אמה ועשתה חיקוי של תינוק בוכה. "אז חשבת" סהר אמר שנייה לפני שבאתי לענות לה. הסתכלתי על סהר בכעס. "טוב אז אני אשב לידך" אמרה לי. "עופי" סהר אמר לה והסתכל עליה במבט מאיים. "תן לה לשבת!" דרשתי בכעס. "את יושבת איתי היום" אמר עצבני והסתכל בעיניי. כעסתי עליו. מה נראלו?!
אמה התישבה בשולחן אחר ואיזשהו בחור ישב איתה, נראלי הם בזוגיות.
"אתה ממש רע" אמרתי והוא חייך. מה אתה מחייך? "רע זה השם השני שלי" אמר גאה ואני כיווצתי את עיניי ונאנחתי ביאוש.
היה שקט לכמה דקות ארוכות.
"די כבר" אמרתי ברוגע שנייה לפני שצעקתי. "לא אמרתי כלום" ענה לי. "אל תסתכל עליי" אמרתי עוד שניה צורחת מעצבים. "את יפה. תירגעי" אמר לי והרגשתי את הפרפרים בבטן.