גם כן את

פרק 2

השוטרים הובילו אותנו עם אזיקים לניידת.
זו הייתה נסיעה של איזה 5-6 דקות... די קרוב.
"את יורדת כאן" השוטר הרע אמר והסתכל עליי. "אנחנו לא ביחד?" שאלתי בלי בעיה. "אין לך זכות דיבור" אמר ודחף אותי לתוך המבנה.
מסכנה ריף, היא תהיה לבד. אבל גם אני כאן די לבד... לא נורא. אני בדוק אצמד כאן למישהו ויהיה בסדר.
המקום היה גדול, מה זה גדול? ענק. מה זה ענק? ארמון! אבל לא כזה מפואר.. בכל זאת, בית סוהר.
השוטר השאיר אותי באמצא והלך רגע לתת פרטים עליי למי שאחראי על הבית סוהר.
מצדדי היו תאים, בהם אנשים. חלקם חפים מפשע, חלקם לא, חלק אני מכירה משמועות וחלק מעניינים לי את התחת.
קבלת הפנים פה לא משהו. אף אחד לא אומר שלום!
"בואי איתי" פתאום קולו של השוטר הדהד בחלל החדר והוא הוביל אותי לתא מסויים. בתא לידי היו שני בנים, מימיני נער בגיל ה-16 לחייו ומשמאלי נער שנראה בגיל 18 או יותר.
השוטר העיף אותי לבפנים אחרי ששחרר אותי מהאזיקים וסגר מיד את הסורגים.
"תכף יביאו לך בגדים" אמר ברוגע והלך משם.
השוטר אמר לי עוד לפני שהגענו לכאן שאני הולכת להשאר פה שנתיים לפחות!
בטח גם ריף... אוף אני רוצה אותה איתי! לא בקטע שאני מפחדת, אני פשוט רגילה שאנחנו כל הזמן ביחד.

"היי" אמרתי לנער שהיה משמאלי. הוא נשען על הקיר ושיחק עם משהו בידיו.
הוא לא ענה. "זה בסדר לענות" אמרתי מנסה לדרבן אותו לדבר. הוא שוב לא ענה.
"אפשר לדעת לפחות איך קוראים לך?" שאלתי עצבנית. "סהר" אמר והסתכל עליי. פאק! איזה עיניים! שערו חום בהיר צבוע לבלונדיני בקצוות ויש לו בלורית באורך מושלם, עיניו כחולות-אפורות מהממות שיכולות להפנט, גופו נראה לעין בבירור מבעד לחולצת הכלא, גוף שרירי, חטוב.
"אנאבל" עניתי מהופנטת מעיניו. "אחלה שם" ענה והחזיר את מבטו לידיו. היו כמה שניות של שקט מביך, אין על מה לדבר.
"קר כאן, הא?" אמרתי מנסה להתחיל שיחה. "מתרגלים" השיב בלי להסתכל עליי. מזל שהקירות ביננו די שקופים, אני אוכל לראות את שלמות היופי בזמן שינה.
"למה נכנסת לכלא?" שאלתי והיה שקט לכמה שניות. שאלתי משהו לא בסדר?
"אא.. לא משהו חשוב" אמר בזלזול. "אני רוצה לשמוע" דרשתי. "תירגעי. אני לא חייב לך הסברים" אמר עצבני.
"בסדר, תירגע" אמרתי מכווצת את הגבות בכעס.

היה שקט לכמה שניות ואז שמעו צעדים, הם התקדמו לתא שלי. "אלה הבגדים שלך" אמרה מישהי עם שיער קצר שחור, נראתה ממש מפוחדת מהמקום. היא הושיטה לי את הבגדים דרך הסורגים ולקחתי אותם.
"איפה אני אמורה להתלבש?" שאלתי אבל היא כבר הלכה מרוב פחד.
"תתלבשי פה" סהר אמר. ככה קוראים לו, נכון?
"טוב" עניתי בלי בעיה וראיתי בזווית העין שהוא מסתכל עליי. הורדתי את החולצה ונשארתי עם חזייה שחורה. פתאום כל הסוהרים הסיבו את מבטם אליי. שמתי את חולצת בית הסוהר ואז הורדתי את הג'ינס. נשארתי עם החוטיני השחור ונשמעו שריקות לכיווני.
"סתמו תפה!" צעקתי וכולם פחדו והפסיקו. שמתי את המכנסיים וקיפלתי לעצמי את הבגדים, שמה אותם על המיטה הדקה שהייתה שם.