גם כן את

פרק 56

מרתון
----------
{יום שלישי, 20:45}
"את מוכנה?" צעקתי לאמה מלמטה. "רגע נו! אני חייבת להיות יפה!" היא צעקה לי וגלגלתי עיניים.
"שמעתי שלבנות לוקח יותר זמן להתארגן, אבל אתן מיוחדות" סהר אמר וצחקתי.
אחרי 5 דקות אמה ירדה למטה וכולם יצאו לאוטו. סהר נהג, ברור.

20 דקות על למועדון.
סהר, אמה ואני תכננו את הרצח של נופר. זה היה פשוט.

(היום בשעה 12:30)
נופר לא יודעת שאמה יודעת שהיא נופר ולא ריף, אז היא התקשרה אליה.
אמה: "ריף! חיים שלי כמה התגעגעתי!" אמרה כאילו בהתלהבות.
ריף (נופר): "יפה שלי! געגועים קשים!"
אמה: "שומעת? בגלל שלא התראנו מלא זמן, חשבתי שנוכל להיפגש"
ריף (נופר): "איפה חיים שלי?"
אמה: "במועדון, נשתחרר קצת"
ריף (נופר): "סבבה"
הם קבעו שעה וסגרו את הטלפון.

(בחזרה לשעה הקודמת)
הגענו למועדון וסהר ואני התיישבנו מהר בדלפק.
הכל חלק מהתכנית.
אמה עושה את עצמה נכנסת מחדש למועדון ורואה את ריף.
"יפה שלי!" אמה צעקה לה והן התחבקו.
ההצגה מתחילה.
הן באו לדלפק ואמה שיכנעה את ריף לשתות אלכוהול.
אמה עשתה את עצמה שותה בזמן שריף השתכרה יותר מידי.
כאן הכל מתחיל.
בנים התחילו להיצמד לריף והיא אהבה את זה, ואז היא נכנסה עם מישהו לשירותים והם שכבו.
אמה חיכתה מחוץ לשירותים עד שהבחור יצא. ואז סהר ואני באנו.
ריף הייתה שיכורה ממש ולא שמה לב שאנחנו מסביבה.
היא חייכה כל הזמן והרגישה ב-'היי'. זה טוב.

"ההצגה מתחילה" סהר אמר בשקט והוציא אקדח מהכיס.
הוא כיוון על ריף. וירה.
כל כך קל.
סהר שם מהר את האקדח בין הידיים של ריף כדי שיחשבו שזו התאבדות.
הוא יצא משם מהר והתחיל לצעוק שהיא מתה כדי שלא יחשבו שזה הוא.
כולם נכנסו לתא של השירותים והיו סביבה.
זה היה הזמן שבו ברחנו משם.

"אני רציתי לירות בה!" אמה אמרה בקול תינוקי כשנסענו במהירות מופרזת באוטו בחזרה הביתה.
"זה נגמר וזהו. עזבו אותכם עכשיו מי היה צריך לירות בה, העיקר שלא שמו לב שאלה אנחנו" סהר אמר וחייכתי לעצמי.
הוא צודק. טוב שלא ראו אותנו, אבל יותר טוב שכל העניין הזה עם נופר נגמר. סופית.
זה קרה כל כך מהר, אפילו לא שמתי לב.
נקמה מתוקה. אין ספק.

אחרי 10 דקות (בגלל המהירות המופרזת של סהר) הגענו הביתה.
"אני עייפה מתה! וכולה 22:00 בלילה!" אמה הייתה מופתעת מעצמה.
"גם אני" אמרתי ופיהקתי.
"אנאבל" סהר אמר לי כשהייתי שנייה מלהיכנס לחדר. "אע?" מלמלתי ופיהקתי שוב. מה יש לי? למה אני כזאת עייפה?😂
"בואי אליי רגע" הוא אמר מהסלון וירדתי אליו במדרגות.
הוא חיבק אותי חזק ונישק את הלחי שלי.
"את שמחה שזה נגמר?" לחש לי וחייכתי. אני אוהבת לשמוע את הקול שלו כשהוא לוחש.
"מאוד. אין לך מושג עד כמה" אמרתי והרמתי את ראשי לאט לנשיקה.
התיישבנו על הספה וסהר הדליק טלויזיה.
"אבל אני עייפה!" הפצרתי בו והוא חייך.
"אז תירדמי עליי" אמר וחייכתי אליו. אני אוהבת אותו.
נשכבתי עליו והוא העביר ערוצים עם השלט.
"אני אוהב אותך" הוא פתאום לחש ואני חושבת שהסמקתי.
"אתה מביך אותי כל פעם מחדש! די!" אמרתי מצחקקת טיפה ונותנת לו מכות קטנות על החזה.
כבר אמרתי שאני אוהבת אותו?

הוא התחיל לראות איזה סרט אקשן כזה עם מלא רצח ולא יכולתי שלא לראות. אני אוהבת רצח, אני חולת רצח. זה דבר ידוע.
"חשבתי שאת עייפה" הוא אמר כששם לב שגם אני רואה. "זה סרט אקשן. עם רצח. אז איך לא" אמרתי והוא צחק וחיבק אותי.

{יום רביעי, 14:56}
"אומיגאד סהר קום!" ניסיתי להעיר את סהר. מסתבר שנרדמנו על הספה וקמנו עכשיו!
"מה, מה" הוא אמר בקול ישנוני והתמתח. "מה מה? קום!" צעקתי עליו והוא חייך ומשך אותי אליו שנייה לפני שעמדתי על רגליי.
"די נו, עזוב אותי" אמרתי וניסיתי להשתחרר ממנו.
"בואי לחדר" אמר לי. "לא" מיהרתי לענות. "בואי אליי. בבקשה" הוא התחנן. סוג של.
"טוב מהר, כי יש לי פיפי" אמרתי והוא צחק.
הוא השכיב אותי מעליו וישר נישק את שפתיי.
"בואי לחדר" חזר על דבריו. הסתכלתי עליו כמה שניות, "טוב" אמרתי והוא חייך חיוך זדוני וגלגלתי עיניים.

"אהה! אה!" שמענו את אמה צועקת מהחדר שלה כשעברנו לידו.
"אמלה מה יש לה?" נבהלתי ובאתי לפתוח את הדלת אבל סהר תפס את ידי. "הם מזדיינים" הוא אמר והצמיד את ראשו לדלת בשביל לשמוע טוב.
"טוב פסדר, הבנו שאתה יודע מה הם עושים, עכשיו זוז מהדלת, זה לא יפה" אמרתי ובמקומו הצמדתי אני את ראשי לדלת וסהר נתן לי מכה קטנה בראש וצחקתי.
הוא משך אותי ביד לחדר ונעל את הדלת.
אתם כבר יודעים מה קרה אחרי זה.
----------
הפרק הראשון של המרתון😚😍
כנראה הסיפור יסתיים בפרק 60...😁