גם כן את

פרק 18

~נקודת מבט סהר~
פאק נו, זה שוב קורה! שוב כל הרגשות האלה.
אני יודע שהיא יודעת מה אני חושב ומרגיש, אני פשוט לא מסוגל להודות בזה.
טוב אז הנה, אני מאוהב. אוקיי?! זה כזה רע?
אני לא יודע מה יותר, זה שהיא עצובה עכשיו או זה שאני לא מוכן להודות בזה שאני מאוהב קשות בילדה הזאת.
רצתי אחריה, היא כמעט עברה דרך הפרצה אבל אז פשוט משכתי אותה אליי בכח. היא נצמדה אליי ונבהלה, היא לא הבינה מה קרה כאן עכשיו. "אני אוהב אותך" התוודתי. "אני לא מאמינה לך" אמרה מזיזה את ראשה הצידה ואני מחזיר את מבטה אליי. "אני מאוהב בך, אני פשוט מאוהב לך בצורה!" אמרתי ובשנייה הרמתי את ראשה אליי ונישקתי אותה. "מ... מה?" היא שאלה לא מבינה אחרי שהתנתקנו. "אני מאוהב. מאוהב בך" אמרתי מלקק את שפתיה, מגרה אותה. "ס.. סה.. סהר" אמרה בקושי ופשוט נישקה את שפתיי כי לא התאפקה.
"את מאמינה לי?" שאלתי עוצר את הנשיקה. היא לא ענתה, רק חייכה ונישקה אותי שוב. הבנתי שזה כן.

{שבת בבוקר}
~נקודת מבט אנאבל~
"אללה שבת!!" צעקתי מעירה את כל הסוהרים. יש לי אנרגיות מאז אתמול בצהריים. המילים שהוא אמר לי... פשוט עשו לי את היום. אני ידעתי שהוא אוהב אותי, אבל זה אכזב אותי שהוא לא הודה בזה. עד שהוא עשה את זה. מאותו רגע הרגשתי הכי טוב בעולם! כי אני חושבת שהוא יודע כמה אני אוהבת אותו. כאילו, כמה פעמים שהתעצבנתי עליו ואז אחרי זה שאלתי לשלומו, דאגתי לו.
"שקט! סתמי" סוהר אחד אמר לי ואחריו כולם גם. "בוקר טוב" רק סהר אמר מילה טובה וחייכתי אליו מבעד לקיר החצי שקוף. "אתה כזה חתיך על הבוקר" אמרתי לעצמי אך כנראה שבקול רם. בקול רם מידי. "אני אוהב אותך" אמר שולח לי נשיקה באוויר ואני תופסת ושולחת לו גם אחת.
אחרי 10 דקות הוציאו אותנו מהתאים. כל כך התאפקתי לא לנשק את סהר, כי זה אסור. רק כשהגענו לידר האוכל הרשתי לעצמי לשתול לו נשיקות קטנות על שריריו החשופים בידיים והוא נישק את שפתיי. חזק. "את מגרה אותי. חבל" אמר בקול צקוד ונמוך, דופק חיוך זדוני וחצי ישנוני ואני מתפרעת עליו בנשיקה צרפתית רטובה.

•בשעה 13:45•
"אכלת טוב?" שאל אותי כשהתיישבנו במקום הקבוע שלנו בהפסקה והנהנתי לו בחיוב. "אתה לא רואה את הבטן הזאת?" שאלתי מצחקקת והרמתי את חולצתי כדי להראות לו את בטני. הוא תפס אותי והרים אותי גבוה, כך שרגליי היו מסביב לצווארו (כן כן) והוא נישק לי את הבטן. "הבטן הקטנה הזאת רק שלי" אמר תוך כדי הנשיקות וחייכתי. ברור שזו הבטן שלו. רק שלו. ואתם יודעים מה עוד שלו? אני❤
"גם זה שלי" אמר מוריד אותי ותופס את פניי ומנשק את שפתיי. "בייב, את מגרה אותי" לחש לי באוזן והתקרב אליי יותר בכוונה, כדי שארגיש את בליטתו. "סהר.." לחשתי נאנחת. זה הרגיש כאילו זה בתוכי.
"ממתי אתה קורא לי בייב?" שאלתי טיפה מצחקקת כשהתחבקנו והוא מנשק את צווארי. "את אוהבת את זה?" שאל לגבי השם, "מתה על זה" עניתי מרחיקה אותו ממני, תופסת את פניו ומנשקת אותו חזק.
ההתנהגות שלו מוצאת חן בעיניי עכשיו. אני אוהבת שהוא כזה נחמד. רק נקווה שאני לא פותחת עין הרע חס וחלילה.
"אתה חייב לטפל בו" אמרתי מרגישה את בליטתו גודלת מרגע לרגע. "את יודעת מה יוריד אותו, אבל את לא תרצי" אמר יודע את התשובה. "מי אמר?" שאלתי נאמחת ונישקתי אותו. הוא הפך את הנשיקה לסוהרת והצמיד אותי לקיר בחוזקה. "את משגעת אותי" לחש לי מתנשף מהנשיקה הארוכה ומלטף את גופי ואז חוזר לנשק אותי.
סהר הוריד לי את החולצה וגם חולצתו כבר לא הייתה עליו. מכנסיו ירדו ממזמן והוא התחיל להוריד את שלי.
אבל אז, "סהר?" שמענו קול של בת וסהר מיד עצר את הנשיקה והליטופים והסתובב אחורה. "נופר" אמר לה והסתכלתי עליו בפליאה. הם מכירים?! איך היא נכנסה לכאן בכלל?? מי זאת???!?
----------
בום! מי זאת נופר???
נאתגר אתכם קצת: ב- 15 הצבעות ו-5 תגובות אני ממשיכה לפרק הבא❤
תעמדו באתגר?🤔