גם כן את

פרק 48

~נקודת מבט אנאבל~
"היא עשתה מה?!" צעקתי וסהר סימן לי להנמיך את הקול.
"תדברי איתה על זה..." הוא אמר לי ברוגע. "איך אתה כזה רגוע, הא? אני אמרתי לך שהיא מאוהבת בך. אתה לא האמנת לי" אמרתי וכל הראש שלי התמלא ב-'שיט, שיט, שיט, שיט, שיט'.

אני כל כך כועסת עליה. כל כך.
"ואתה!" אמרתי והצבעתי עליו. "אתה זרמת איתה?" אמרתי טעונה מעצבים. "לא! היא נישקה אותי ומיד העפתי אותה!" הוא הגן על עצמו.
"תוך כמה זמן העםת אותה מאז שהיא נישקה אותך?" שאלתי. "את רצינית? חצי שנייה אחרי" אמרתי בשיא הרצינות והנהנתי.
"הרוק שלה עדיין אצלי ואני רוצה להקיא" הוא מלמל והסתכלתי עליו מיד, לא יודעת אם הסתכלתי עליו בכעס או שהסתכלתי עליו בהלם.
הוא פחת את הדלת של האוטו וירק החוצה.
אני חושבת שהוא הוציא את כל הרוק שיש לו בפה.
"אני חייב להעביר את זה" הוא מלמל ותפס את פניי ונישק את שפתיי.
בשנייה הוא הכניס את לשונו לפי וזה הרגיש כאילו הוא לקח לי את כל הרוק. אני אוהבת את זה.
הוא התנתק ממני והסתכל בעיניי.
"את מאמינה לי שהתנתקתי ממה מהר?" שאל ברוגע.
אני חושבת שהוא שאל את זה כי הוא שם לב להבעות פניי.
"אני מאמינה" עניתי אחרי כמה שניות של חשיבה.

נסענו בחזרה הביתה ונכנסתי בסערה.
"ריף!" צעקתי וראיתי אותה בוכה. אין לי כח לרגשי שלה.
"זה נכון מה ששמעתי?!" צרחתי בבית. אני עצבנית עליה אששש!
היא לא ענתה ורק המשיכה לבכות. אמה חיבקה אותה וניסתה לנחם אותה, שמעתי שהיא אמרה לה שאני לא אעשה לה כלום ושלא תפחד... בטח.
"עכשיו את באה איתי לחדר אחרת תהיה לך פאדיחה" אמרתי טעונה ובשנייה היא רצה לחדר שלה.

"את נישקת אותו?! אחרי השיחה שלנו? באמת?!" צעקתי.
"אני מצטערת!" היא אמרה בבכי מר וגלגלתי עיניים.
"מה אני אעשה עם זה, הא? סליחה תגידי לסהר" אמרתי.
"אבל אני באמת מצטערת! זה היה חשק רגעי כזה... אני לא יודעת איך להסביר לך!" היא אמרה בבכי ושילבתי ידיים בכעס.
"עופי מהבית" אמרתי בביטחון. "מה?" היא הייתה בשוק.
"עופי מהבית" חזרתי על עצמי עוד יותר טעונה. "ל..למה? בגלל שנישקתי אותו?" היא שאלה והתעצבנתי. "רק העובדה שאת אומרת את זה משגעת אותי יותר" אמרתי והיא הסתכלה בעיניי.
"את רצינית? אנאבל..." היא ניסתה לרכך אותי, אבל אני חדורת מטרה.
היא לא הולכת לגור בבית הזה יותר. אני באמת מתכוונת לזה.
"לעזור לך לארוז?" אמרתי בהתחכמות והיא הייתה עוד יותר בשוק.
"יופי. גם ככה אין לי כח" אמרתי כשהיא לא ענתה.
יצאתי מהחדר וטרקתי את הדלת בכעס.

{בשעה 18:45}
ריף עמדה מול הדלת עם כמה תיקים ומלא דמעות בעיניים. אני לא מתחרטת על מה שאמרתי. בכלל לא.
"בבקשה אל תתני לה ללכת!" אמה התחננה בפניי. "גם איתך אני צריכה לדבר" אמרתי בכעס והסתכלתי עליה באיום והיא השתתקה.
"צאי" אמרתי לריף והיא העיפה מבט אחרון לסהר ואז יצאה.
נעלתי מהר את הדלת וסהר ואמה הסתכלו עליי המומים.
"מה יש? גם אתכם אני אעיף אם לא תקשיבו לי" אמרתי בשיא הביטחון והיה נראה כאילו סהר נהנה מזה.

עליתי לחדר שלי ושל סהר והתחלתי לחשוב לעצמי על ריף.
זה די מגיע לה, לא? היא עברה כבר כל גבול.
חברה חברה אבל עד כאן. לנשק את הגבר שלי? ממש לא.
היא הגזימה לגמרי.
אני לא קונה את זה ש-'זה היה חשק רגעי'. שהיא תגיד את זה למישהו אחר שיאמין לה, לא לי.
כל הרגשי הזה שלה ממש לא עובד עליי.
ואז סהר נכנס.
"כן, מה יש לך להגיד על זה?" אמרתי בכעס, עדיין כועסת על ריף.
"כלום. זו החלטה שלך ואני יודע שאין לי מילה בזה. אני גם מעדיף שזה יהיה ככה, זו חברה שלך ועניינים שלך ואני לא מתערב. זה טוב לשנינו" הוא אמר והתיישב לידי במיטה.
"אני אוהבת אותך" זה מה שהצלחתי להוציא מהפה באותו רגע. "אני אוהב אותך" אמר לי ונישק את שפתיי.
שמענו את אמה בוכה מלמטה, היא לא רצתה שריף תלך.
כואב לי עכשיו על אמה אבל מצד שני זה כבר היה דורש.
----------
היוש לכולםםם💕💕
תודה על 26k❤❤
אז ככה, החלטתי שאני מעלה פרק כל 1k צפיות (לא בפרק עצמו אלא בכללי).
אז אשמח שתפרסמו את הסיפור שלי❤💜
לילה טוב💫😍

מה אתם חושבים על זה שאנאבל העיפה את ריף מהבית?👇🏻