גם כן את

פרק 33

"אפשר לדעת מה עשינו??" שאלתי נלחצת כשהכניסו אותי בכח לחדר חקירות. "אין לי זכות לענות לך על זה כרגע" השוטר אמר והושיב אותי על הכיסא.
הוא יצא מהחדר ונשארתי לבד כמה דקות עד שבא מישהו והתיישב מולי. הוא החזיק דפים בידיים ודיפדף בהם כמה פעמים, מידי פעם הוא הסתכל עליי.
"אנאבל אזולאי" אמר והתיישרתי במקומי.
הוא הוציא תמונה של מישהי.
"את מכירה אותה?" שאל אותי. "לא" עניתי אחרי שסרקתי את התמונות.
"את יודעת מה קרה לה?" שאל אותי והנדתי בראשי.
אני יודעת מי זאת. אני מזהה את מי שבתמונה. זאת נופר.
"מה קרה לה?" התחכמתי. "לפני כמה שעות היא ברחה מהכלא בטענה שהכרחתם אותה" אמר והייתי מופתעת. מה?! מזההההה?!
"תראה לי שוב את התמונה" ביקשתי ממנו והוא קירב אותה אליי. עכשיו אני אגיד לו שהיא מוכרת לי.
"אההה נו זאת זאתי" אמרתי כאילו מנסה להיזכר.
"אז את מכירה אותה" קבע והנהנתי. "מה הקשר שלך אליה?" שאל אותי. "היא אקסית של חבר שלי" אמרתי נזכרת בפרצופה המכוער.
"היא טוענת שהכרחתם אותה לצאת מהכלא. בשוחד" אמר ונדהמתי עוד יותר. "מה?!" צרחתי בחדר. "היא משקרת!!" צעקתי. "בואי תספרי לי את כל הסיפור מההתחלה" אמר לי ברוגע ונשמתי עמוק. "אתמול חבר שלי השתחרר מהכלא והלכתי לקחת אותו משם" אמרתי מסתכלת בעיניו כדי שיאמין לי שאני לא משקרת. "אוקיי" אמר וחיכה שאמשיך, "אחרי זה הגענו הביתה ואכלנו וראינו סרט ואז היא באה" אמרתי ועצרתי לכמה שניות כדי להיזכר. "היא הייתה מלוכלכת ונכנסה אליי הביתה, שאלנו אותה מה קרה והיא אמרה שהיא עקבה אחרינו כי היא עדיין רוצה את חבר שלי" אמרתי והחוקר הזה שהיה מולי ניסה להבין אותי. "אז את אומרת שהיא משקרת והיא סתם הגישה תלונה" קבע והנהנתי. "אוקיי" אמר מהנהן ושיחרר אותי מהאזיקים.
הוא הוציא אותי מהחדר וסהר היה שם והתחבקנו.
"עכשיו תורך" החוקר הזה אמר לסהר והוא הכניס אותו.
עמדתי עם אמה וריף מול החלון הזה שמתוך החדר זה נראה כמו מראה והסתכלתי על סהר.
"מה הוא שאל אותך?" ריף התעניינה ועצמתי את עיניי. "אני חיעבת להירגע, ריף. אני מצטערת" אמרתי מסתכלת עליה לשנייה ואז הולכת להתיישב באחד הכיסאות שהיו שם.

אני לא מאמינה שהנופר הזאת עושה לנו את זה. באמת כאילו? היא ירדה ממש נמוך. פשוט תת רמה.
היא רוצה לסבך אותנו, והכל בגלל מה? בגלל שהיא רוצה את סהר. אני פשוט לא מאמינה. אני כל כך עצבנית עליה עכשיו. כל כך.
היא לגמרי הצליחה לשגע אותי.

אחרי 10 דקות שבהן ניסיתי להירגע סהר בא והתיישב לידי.
"היא עושה את זה בכוונה. היא מסבכת אותנו סתם" אמרתי בלי להסתכל עליו והוא נשם עמוק.
"אני חייב להגיד לך משהו, אבל תשבעי לי שלא תשתפי את זה עם אף אחד! גם לא לריף ואמה" אמר לי והבנתי שזה משהו באמת חשוב. "נשבעת" אמרתי מסתכלת בעיניו והוא הנהן. "נופר ממש הצליחה לעצבן אותי. אז הגעתי להחלטה ש... אני אהרוג אותה" אמר לי ברצינות וכל כך רציתי לצחוק. "די נו סהר, אתה לא רציני" אמרתי מצחקקת טיפה והוא לא הבין. "אני הכי רציני שבעולם. אני נשבע לך שאני אעשה את זה" אמר רציני והבנתי שהוא... שהוא באמת רציני.
"אל תעשה את זה, נו" אמרתי מנסה לשכנע אותו לא להרוג אותה. הוא לא נורמאלי! להרוג אותה?! חשבתי שהוא צוחק!!
"אתה יודע שיש כאן מצלמות ועכשיו כולם יכולים לראות על מה דיברנו" אמרתי לו וחיפשתי בעצמי את המצלמות, אבל... אין מצלמות?
"אין כאן" אמר מחייך והתייאשתי. "תבטיח לי שלא תסתבך" אמרתי מסתכלת בעיניו בצער והוא הנהן וחיבק אותי חזק.
"אני מבטיח" אמר ונזלה לי דמעה.