גם כן את

פרק 21

התיישבתי בשולחן, ואז אנאבל חזרה. עם בגדי כלא אחרים, שטיפה יותר קטנים ממה שהיה לה.
זה היה די צמוד עליה והיא קשרה את החולצה ממש חזק. אוחחח.
קמתי אליה מיד כי ראיתי את כל האסירים מסתכלים. בני זונות. הוצאתי לאנאבל את הקשר בחולצה ומתחתי אותה קצת כדי שתהיה רופפת ותכסה הכל. אני לא אוהב שמסתכלים על מה ששייך לי.
"מה אתה עושה?" היא שאלה לא מבינה והזיזה את ידי. נתתי לה נשיקה בלחי, "לא אוהב שמסתכלים על מה ששייך לי, וכולם מסתכלים" לחשתי לה ונישקתי אותה שוב בלחי.
התיישבנו בשולחן והמשכנו לאכול. אנאבל כל שנייה הסתכלה בכעס לעבר נופר. בצדק.
"אנאבל" אמרתי לה כדי שתסתכל עליי לרגע. "אנאבל!" הרמתי טיפה את קולי אך היא עדיין הסתכלה בכעס על נופר, "אנאבל!!" צעקתי והיא סובבה את ראשה מיד. "מה? סליחה" אמרה מנערת את ראשה ממחשבותיה. "את לא שומעת?" שאלתי בכעס. "מה אתה רוצה? הייתי שקועה במחשבות" אמרה לא מבינה. "טוב, מה רצית?" המשיכה ושתתה מים. "אל תתיחסי אליה, היא לא שווה את זה" אמרתי מנסה לנחם אותה. "היא לא שווה בכלל" אמרה ואכלה. פאק היא כזאת יפה גם כשהיא אוכלת. סעמק.

~נקודת מבט אנאבל~
יצאנו להפסקה אחרי האוכל ואני דיברתי עם אמה.
"את לא מבינה איך הוא נלחם עלייך! הוא ממש יצא על נופר, כמה פעמים" אמרה לי והסבירה את כל הפעמים שראתה ושמעה את השיחות של סהר ונופר עליי. "מה באמת??" שאלתי והרגשתי שעיניי הפכו ללבבות. "חחח כן" ענתה לי. אוייייייי אני שרופה עליוווווווו! הסתכלתי על סהר מעבר לגדר, מדבר עם חברים שלו. כפרה עליו, כזה חתיך.
*גבר אמיתי מגן על אישה מאחורי גבה.*
"אנאבל!!" שמעתי את אמה צועקת לי מול האוזן והסתכלתי עליה בכעס. מה יש לה?! "מה??!?! מפגרת!!" צעקתי עליה, "את חולמתתתת" אמרה. אויש נו, לא שוב😂 "חלמת על סהר" אמרה ושתינו צחקנו.
"מה את חולמת?! מפגרת" נופר פתאום עברה ואמרה. הסתכלתי עליה בכעס ואז שמתי לב שסהר מסתכל עליי, מסמן עם שפתיו שארגע ולא אגיב. הנהנתי לו ועצמתי את עיניי. 'היא לא שווה את זה' הקול הפנימי שלי אמר ופקחתי את עיניי, מסתכלת על אמה בחיוך. הזונה הזאת, נופר, מזה הולכת לשלם!! אני נשבעת.
"אל תתיחסי יפה שלי, היא כזאת קטנה לידך" אמה אמרה לי וסימנה לי עם היד את 'גודלה' של נופר.
סהר קרא לי ממעבר לגדר וקמתי אליו. באמת באלי אותו קצת.
עברתי בתוך הפירצה והתקדמתי אליו. הוא משך אותי אליו לחיבוק. ידיו היו חמות יגופו אפילו יותר. "בואי נלך למקום שלנו" אמר בלחש והנהנתי בעודי עוצמת עיניים ומתענגת על מגעו.
אמה גם נכנסה לחלק של הבנים כי אלאור גם קרא לה. הם זוג כזה חמוד אני מתה.
סהר ואני ישבנו על הרצפה, נשענים על הקיר שהיה באמצע החיים.
"אני עדיין צריכה הסברים" אמרתי דורשת מסהר והוא הנהן, מגרד בראשו באי נוחות ומתיישר במקומו.
"אקסית" אמר. "כן. עוד" אמרתי מחכה שימשיך. "אין מה להגיד עליה... נפרדנו לפני 5 שנים בערך" אמר, "ומה היא עושה פה?" שאלתי עצבנית וקנאית. כבר אמרתי כמה אני קנאית?☺
"היא דרשה את זה" אמר, "תסביר" אמרתי מצמצמת את עיניי כלא מבינה. "היא מצליחה לשכנע את כולם לעשות את הדברים שהיא רוצה... כמו כישרון כזה" אמר לי והרמתי את גבותיי. "אז היא באה לפה בשבילך. איך היא ידעה שאתה פה בדיוק?" קבעתי ושאלתי, "בטח כתוב אצל המשטרה או משהו. יש לה מיליון דרכים זאתי" ענה לי וחיבקתי אותו. היא לא תצליח להפריד ביננו. לא בחיים האלה.
----------
היוששש!! אשמח שתגיבו ותצביעו❤
והכי חשוב, תפרסמו את הסיפור💗 אוהבת מלא🤗💕