גם כן את

פרק 40

"אני יודעת שאתה פה אז תצא" שמעתי את אנאבל מאחד התאים. היא כנראה ישבה על המכסה של השירותים כי לא ראו את הרגליים.
"בואי נדבר" אמרתי לה.
"נו" אמרתי כשהיא לא ענתה ופרצתי את הדלת.
היא ישבה כמו חסרת אונים על המכסה, ידיה משולבות עם רגליה וראשה בניהם.
היא כזאת חמודה שהיא נראת ככה. אוחחח.
"עזבי איתך שטויות, בואי נדבר על התכנית שלך, בסדר?" ניסיתי לשכנע אותה לבוא.
"אתה מוכן להסביר לי למה הוא בא? למה הוא אמר לי שלום? הוא הרי יודע שאני ואמה לא סובלות אותו! אז בכוונה?" היא התעצבנה והתעלמה ממה שאמרתי.
"תראי א--" באתי להגיד אבל היא קטעה אותי, "גם אתה, לא חסר לך, מה ההעיה בתכנית שלי? למה אתה לא יכול להקשיב לי ולעשות מה שאני אומרת?" היא צעקה.
"אנאבל תרגעי" אמרתי ברוגע אך הייתי ממש עצבני מבפנים.
"מה 'תירגעי'?! אל תגיד לי 'תירגעי'!" היא צעקה, קמה מהמכסה, דחפה אותי ויצאה מהשירותים בכעס.
מה עובר עליה? זה לא מקובל עליי.

יצאתי משם בסערה ותפסתי את אנאבל חזק ביד.
"תעזוב אותי!" היא ניסתה להתנגד אבל אני יטתר חזק ממנה.
לקחתי אותה עד לאוטו וכל הדרך אנשים הסתכלו עלינו המומים.
אני חושב שאחד מהם הזמין משטרה.

אחרי 5 דקות, כמובן כי נסעתי מהר ובאדום מרוב כעס, הגענו הביתה ודחפתי אותה לחדר שלה ונעלתי אותו בעודי בתוכו איתה.
"תפתח את הדלת!" היא צעקה בכעס וניסתי לפתוח אותה אך ללא הצלחה. העפתי אותה על המיטה והסתכלתי עליה בכעס.
"את מוכנה להירגע?!" צרחתי עליה והיא השתתקה. "אני אפתח לך את הדלת מתי שאחשוב שמותר לך לצאת" אמרתי באיום ויצאתי מהחדר ונעלתי אותה בפנים.
"סהר!! די! תפתח נו!" היא צעקה ודפקה בחוזקה על הדלת, אבל המשכתי ללכת לסלון.

אני לא יודע מה עובר עליה, אני מאוד מקווה שזה רק מחזור כי אחרת זה יגיע לרצח.

~נקודת מבט אנאבל~
הוא נעל אותי בחדר! הוא פאקינג נעל אותי עכשיו!
התישבתי על המיטה והתחלתי לבכות.
אני לא יודעת מה עובר עליי, אבל אני יודעת שהשתגעתי. ושזה לא טוב.

'מה עובר עלייך? מה יש לך? אולי תירגעי? בסך הכל סהר התנגד לרעיון, וזה בסר גמור כי יש לו רעיונות משלו, וראית את אלאור, אז מה. את שונאת אותו על משהו שהוא לא עשה לך, אבל את רוצה להיות עם אמה ברגשות, וזה בסדר. אבל תירגעי, אל תתעצבני, ואני מקווה שזה מחזור וההורמונים משתוללים' הקול שבתוכי אמר ונשמתי עמוק.

עצמתי את עיניי ושמתי את ראשי על הכרית. חשבתי על מה שקרה היום, והרגשתי ממש מטומטמת.
קמתי מהמיטה והתחלתי להסתובב בחדר.
ואז... דם על המיטה. יופי. מעדיפה שזה יהיה עצבים של מחזור מאשר עצבים על כלום...

אבל עכשיו אני צריכה להחליף מצעים, ואני נעולה.
"סהררר! דחוףףף!" צעקתי ודפקתי על הדלת.
תוך שנייה הוא רץ אליי ופתח את החדר.
"מה קרה?!" הוא הנבהל וצחקתי קיבלתי אז אני צריכה להחליף מצעים" הודתי והוא נרגע.
"נרגעת?" שאל אותי והסתכלתי הצידה.
נרגעתי?
"לא יודעת, עזוב אותי עכשיו" עניתי ביובש ויצאתי מהחדר מהר ולקחתי סדינים חדשים.
"דברי איתי כשתירגעי" צעק לי מהחדר.
----------
שבת שלום אהובים❤😚