"כן אני שומעת" אמרתי ונאנחתי בייאוש. "הורייך סבורים לקבל חלק מהבית" אביעד התחיל בדבריו. "אמת" אמרתי מתחכמת. אני אוהבת להתחכם. אביעד הסתכל עליי בכעס לכמה שניות ואז הוציא מהמזוודה הקטנה הזאת כמה דפים ועט. "אני מציע לך להניח להורים שלך ולוותר" אמר והגיש לי את העט. "אתה מאוד מצחיק, אתה יודע?" אמרתי והטתי את ראשי הצידה. "באמת? מה גורם לך לחשוב ככה?" הוא התחכם איתי ונדהמתי. לא חשבתי שהוא כזה. "בבקשה" שמענו את סהר אומר והוא הגיש לאביעד את הקפה שהוא ביקש. "שמעו, אני מציע שתלכו מפה לפני המכות וכל הבלאגן" סהר אמר בשיא הרצינות. "אתה לא מאיים על אף אחד" אביעד אמר באומץ ושלח לו מבט כועס. "אני חושבת שהוא קיבל מחזור" לחשתי לסהר והוא צחק. האביעד הזה כל הזמן כועס. אני מתה פה. "תקשיבי, אנאבל--" אמא שלי באה להגיד אבל אביעד עצר אותה. "אין לך רשות לדבר כרגע" אמר לה ונדהמתי. בנאדם, תן לה לדבר. תראו, לא סובלת את ההורים שלי אבל טיפת כבוד מבנאדם. באמת, זה אלף בית של גימל דלת (בדיחה ישנה, עזבו אותי). "עכשיו, או שאת חותמת או שנחייב את הבית שלך ביותר מ-500,000 שקל. תחשבי על זה דקה ותחתמי. כדאי לך" אביעד איים עליי. מה נראלו?! "בואנה אתה תדבר אליה יפה! מובן לך?!" סהר צעק עליו. "תפסיקו עם הצעקות! סעמק!" שמענו את אמה צועקת והיא ירדה אלינו במדרגות. "אז יש עוד מישהי בדירה, זה יגדיל את הסכום ל-700,000 שקל" העורך דין אמר והסתכל על אמה. "אוי, סליחה, לא ידעתי שאתם כאן, הייתי לא מקללת וצועקת יותר" אמה אמרה ואביעד צחק מעט. נראה שהוא התאהב בה. מתה פה. "טוב, נחזור לנושא" אביעד אמר וסידר את הדפים בשולחן. "תראה, עורך דין או לא, אני אפרק לך ת'צורה אם לא תעוף מכאן עכשיו. מה אתה לא מבין שזה הפך להיות הבית שלה והיא לא רוצה לתת חלק ממנו לאנשים אחרים?!" סהר יצא עליו. אוחחח אני אוהבת אותו! "ושוב אני אגיד לך, אתה לא מפחיד אף אחד, אז תתקדם" אביעד אמר וגלגלתי עיניים. "הוא לא צוחק" אמרתי ואביעד העביר את מבטו עליי ועל סהר, הוא ראה שסהר טעון מעצבים ונרתע. "אז אני מבין שאתם רוצים לשלם" אביעד אמר. אוי אני ארצח את הבנאדם המזדיין הזה. "מה לשלם? בשביל מה?" אמה התערבה. "שוב שיחה שאני לא צריכה להתערב בה?" היא שאלה בתמימות. אויששש אני פשוט חולה עליה! "זה בסדר, את יכולה" נתתי לה אישור והיא חייכה ובאה להתיישב לידי. "אני באמת לא מבינה אותכם" פניתי להורים שלי, "כסף לטיסות יש, כסף לעורך דין, שדרך אגב הוא לא כזה טוב, יש לכם, אבל כסף לדירה אין? מה זה החרא הזה?" שאלתי את ההורים שלי והם הסתכלו על אביעד במבט של 'אפשר לענות לה?' כאילו הם צריכים מהבנאדם הזה אישור. "אתם מה? אתם מנסים לחסוך בכסף על בית?" אביעד כעס. התחלתי לצחוק את החיים שלי, אבל בלב. כל כך רציתי לצחוק בקול. "זה.. זה פשוט ש..." אמא שלי אמרה וניסתה לחשוב על תירוץ הגיוני. "פשוט מה? הא? אתם אמרתם לי שהכסף היחידי שלכם הולך אליי ואני עם כל הטוב לב שלי הורדתי לכם במחיר ועכשיו אני מגלה שיש לכם מספיק כסף?!" אביעד צעק עליהם. ראיתי איך ההורים שלי הגיעו למבוי סתום ופשוט התחלתי לצחוק בקול וכולם הסתכלו עליי המומים. "מצטערת זה פשוט הרג אותי" אמרתי והמשכתי לצחוק את החיים שלי עד דמעות. "אני אלך להכין ארוחת בוקר" אמה לחשה לי והנהנתי. "טוב, יאללה, לקום" סהר זירז אותם וגרם להם לקום ממקומם. "קדימה, לצאת מהבית" הוא דירבן אותם ללכת וזה עזר. חח פאק איך? הם יצאו וסהר נעל את הדלת. "אני בעד להרוג אותם" אמר לי וחייכתי. "גם אני חשבתי על זה" אמרתי והתקרבתי אליו. הוא שם את ידיו במותניי וקירב אותי אליו כמה שיותר. "אני חושב שמגיעה לי נשיקה על ה'קריאת מחשבות' שעשיתי לך עכשיו" אמר לי בקול צרוך ונמוך ונשכתי את שפתי התחתונה. "אני שרופה על איך שאתה מדבר" אמרתי והרמתי את ראשי כדי לנשק אותו. "יאללה תיפרדו לאיזה שעה. איזה דביקים" אמה אמרה לנו וחייכתי. "אומרת זאת שלא עזבה את אלאור לשנייה בכלא" אמרתי בצחקוק קל ואמה הפילה את הצלחת שהייתה לה בידיים. "אמה? את בסדר?" רצתי אליה ועזרתי לה להרים את הצלחת. "אל תזכירי לי אותו" היא אמרה והנהנתי. אני חושבת שהיא עדיין חולמת עליו בלילות. יש מצב שזה קורה.
אמה סיימה להכין את הארוחת בוקר וכולם התיישבו מול הטלויזיה. ואז קיבלתי הודעה מריף:
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני לא הולכת לדבר איתה. זו בעיה שלה. אין לי מה להגיד לה, כל מה שאמרתי הספיק. אבל על מה היא פתאום רוצה לדבר איתי? היא אומרת שהיא רוצה לסדר כמה דברים. כן כן ברור. אני לא הולכת להיפגש איתה ובטח שלא לדבר איתה. ---------- לילה טוב יפים שלי😍
