סוף מרתון ---------- {כעבור שנה וחצי, יום שני בבוקר} "סהר! בוא מהר!" צעקתי. "תראה!" אמרתי בהתלהבות כשהוא בא והראתי לו את בדיקת ההריון. "פאק.." הוא מלמל והסתכל עליי. "אתה קולט? יש לנו ילד!" צעקתי והוא חיבק אותי חזק. "אני לא מאמין!" הוא צעק משמחה והרים אותי בחיבוק. "אומיגאד, אומיגאד, להירגע" אמרתי והרגעתי את עצמי. יש לי ילד בבטן עכשיו!! "מה קרה? שמעתי צעקות" אמה אמרה והיא וג'ון באו אלינו. שכחתי להגיד, במהלך השנה וחצי הזאת, ג'ון ואמה הפכו ממש לזוג אבל עדיין לא התחתנו (אמה מתנהגת כאילו הם זוג כבר שנים). אה, והם לא גרים אצלי בבית, אני פשוט מתגעגעת לאמה אז כל כמה שבועות הם באים לגור כאן לשבוע. "מה זה?" אמה שאלה כשראתה את בדיקת ההריון. "זה שלך? זה אמיתי?" היא שאלה בלחץ. "כן!" צעקתי בבית ושתינו צרחנו ביחד. היא חיבקה אותי חזק ולא עזבה. "מזל טוב!! אומיגאדדד!" היא צעקה לי באוזן. "הופה הופה, אח שלי, מזל טוב" ג'ון אמר לסהר ונתן לו כיף, חיבוק וטפיחה על הגב (הקטע הזה של הגברים). "תודה גבר, מעריך את זה" סהר החזיר לו. "וואלה אחותי, מזל טוב" ג'ון הסתובב אליי ונתן לי חיבוק חזק. הוא מכלפי חוץ נראה שלא כזה מתרגש אבל בתוכו הוא רוצה לצרוח. אני רואה את זה עליו (על ג'ון). "אומיגאד ג'ון, תחשוב שאני גם אהיה בהריון!" אמה אמרה בהתלהבות וג'ון נבהל וצחקנו. "כל דבר בזמנו" הוא אמר לה וצחקתי.
ירדתי במדרגות למטבח ולקחתי מים. תכף החשקים יתחילו. "זה ברור לכם שאנחנו עושים מסיבה, כן?" ג'ון אמר לנו. אמרתי לכם שהוא מתרגש. הוא בנאדם טוב כזה, אולי הרושם הראשוני לא מראה את זה אבל כשמכירים אותו, הוא ילד טוב כזה.
ג'ון שלח לחברים שלו בווצאפ תאריך למסיבה, שדרך אגב תהיה בבית שלי. כנ"ל גם לסהר. "את מבינה שאת פאקינג בהריון! יש לך ילד בבטן!" אמה צעקה מהתרגשות והיה נדמה לי שהיא טיפה רעדה. היא גם הזמינה את חברות שלה (ושלי) למסיבה. "אל תצעקי, הילד לא צריך לשמוע מלא צעקות" אמרתי לה ותפסתי את הבטן ושתינו צחקנו. "או הילדה" סהר אמר וחייכתי. "אני רוצה ילד" אמרתי מתגרה בו. "שדומה לך בדיוק" אמרתי בחיוך וכך גם הוא. "ואני רוצה ילדה. שדומה לך בדיוק" הוא אמר וחייכתי. אני אוהבת אותו. "אוי די אני אבכה!" אמה צעקה ובאמת בכתה. "אמה.. תירגעי.." ג'ון חיבק אותה ונישק אותה כדי שתירגע. הילדה רגישה ממש. אוחח אני חולה עליה. "או שאלה תאומים" פתאום אמה הפסיקה לבכות ואמרה. "אולי.." אמרתי מסתכלת בחיוך על סהר, מתרגשת מהעובדה שיש לי ילד בבטן. ילד שלי ושל סהר. הילד שלנו.
{אחרי 9 חודשים, יום שני, 03:30} "סהר!! אההה" צעקתי. אני בחדר לידה וממש אבל ממש כואב לי. "יפה שלי, האפידורל אמור להשפיע" הוא הרגיע אותי ונשמתי עמוק. במהלך ה-9 חודשים כשהלכנו לבדיקות, לא רציתי שיגידו לי אם יש לי בן או בת בבטן, רציתי הפתעה, כי זה באמת לא משנה לי. ראיתי בחיי נשים בהריון אבל הבטן שלי יותר גדולה משלהן. "יש לך תאומים" היולדת אמרה לי בחיוך והזלתי דמעה. יש לי תאומים! אני רוצה לבכות. מאושר. "תלחצי" היולדת אמרה לי ועשיתי כדבריה. רק עכשיו האפידורל עובד. לחצתי אבל זה עדיין כאב טיפה, אבל זה סביל.
בשעה 03:45 ילדתי. בכי של תינוקות היו ברחבי החדר ודמעות נזלו לי. סהר נישק אותי וגם בכה לא מעט. "אלה בן ובת" היודעת אמרה ועטפה אותם במגבת ושמה את שניהם עליי. "סהר.." אמרתי והסתכלתי על התאומים הקטנים שלי. "הם כל כך יפים" סהר לחש לי ומשך באפו. רגיש שלי. היולדת לקחה את התאומים לחדר תינוקות ונשארתי עם סהר בחדר. "אין לנו שמות בשבילם" אמרתי וניקיתי את פניי מהדמעות. "מה שתבחרי אני אקבל" אמר לי וחייכתי אליו והוא נישק את שפתיי.
{שנתיים לאחר מכן, יום שבת בבוקר} "לוק (קיצור של לוקאס) ואנג'ל! קדימה אנחנו נאחר!" צעקתי להם בבית. אנחנו הולכים לארוחת בוקר אצל ההורים שלי. אז ככה, במהלך הזמן הזה, ההורים שלי ואני די הסתדרנו והקשר ביננו יותר טוב. "רגע אמא!" אנג'ל צעקה לי עם הקול התינוקי המתוק שלה וסהר הרים אותם על הידיים, אחד בכל צד, וירד איתם במדרגות. "יאא אמא את יפה!" לוק אמר לי וירד מסהר לחבק אותי. אני לבשתי את זה👇🏻
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ואנג'ל ולוק לבשו את זה👇🏻
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני אוהבת להלביש אותם דומה. זה כל כך חמוד. יצאנו מהבית וסהר נהג. "את באמת יפה" אמר לי כשהתניע את האוטו וחייכתי. "גם לך לא חסר" אמרתי והוא חייך.
אחרי 10 דקות נסיעה הגענו להורים שלי ולוק ואנג'ל רצו ישר אליהם לחיבוק. אני מלמדת אותם קצת נימוסים. "אוי כמה שאתם יפים!" אמא שלי אמרה להם וחיבקה אותם חזק. "בוקר טוב" אמרתי להורים שלי והם החזירו לי ונתתי להם חיבוק. כנ"ל גם לסהר.
החיים שלנו טובים, יש לנו מספיק כסף, יש לנו משפחה יפה והכל טוב. בלי עין הרע. אני שמחה שהצלחתי להגיע לשלב הזה בחיים, עם כל הקשיים והעזרות, עם הכיף עם העצב, עם הכאב, עם השמחה... נכון, החיים שלי לא עברו בצורה חלקה, היו הרבה משברים ובעיות אבל את הכל עוברים ואפילו מגיעים לתוצאות טובות יותר ממה שחלמתם.
כולנו יושבים סביב השולחן ואוכלים. יש הרבה דיבורים וצחוקים. אני אוהבת את זה. זו פעם ראשונה, מזה 14 שנה לפחות, שאני מרגישה שוב מה זאת משפחה אמיתית. ------------------------------ אומיגאד אנשים זה סוף הסיפור! אני רוצה להגיד תודה לכל מי שהיה איתי בזה, לאורך כל הסיפור❤ אני מקווה שאהבתם☺😚 אוהבת מלא😍
