גם כן את

פרק 42

{יום שלישי, 17:55}
הרגע חזרנו מסרט.
"אתה מוכן לפתוח כבר את הדלתתת" צעקתי בצחקוק כשסהר החזיק את המפתחות ולא עשה כלום.
"עכשעו את תפתחי" אמר לי.
שנינו כמו שיכורים, עשינו יותר מידי צחוקים ואני מתגלגלת מצחוק.

בסוף נכנסנו הביתה וריף ואמה היו קשורות על כיסאות. כאילו אנחנו בסרט.
רצנו אליהן כדי לשחרר אותך אך שנייה לפני שנגענו בחבלים, שמעקנו קול.
"אם תשחררו אותן, אלכס יקבל אישור לירות" שמענו את קולה של נופר והסתכלנו עליה והיא הצביעה על בנאדם שהיה לידנו עם רובה.
"מה הולך פה?!" סהר צעק ונופר חייכה. אני אחטיף לה כאפה אני נשבעת!
"אני אמרתי שיקרה משהו אם לא תהיה איתי, נכון?" היא התחכמה איתו. "תשחררי אותן עכשיו או ש--" סהר בא לומר אבל היא קטעה אותו, "או שאני אקשור את אנאבל" היא אמרה והסתכלתי עליה בכעס. "שלא תעזי להוציא מהפה שלך את השם שלה" סהר איים עליה.
"אני אנסה" נופר התחכמה.
סהר בא להוציא את החבלים מריף ואמה אבל אז שמענו ירייה.
עצמתי את עיניי כי זה נשמע כל כך קרוב, אבל זה לא פגע באף אחד, רק בתקרה.
"עוד נגיעה אחת ואתה מת" נופר אמרה ודפקה חיוך. "נראה אותך הורגת אותו, עם כל האהבה שלך אליו לא נראה לי שתעשי את זה" התחכמתי. "אין לך זכות לדבר" אמרה לי ופשוט העפתי לה כאפה. מאיפה האומץ?!
"מה את עושה?!" סהר צעק לי ורק אז הבנתי מה עשיתי. "מה לא בסדר במה שעשיתי? היא עצבנה אותי!" ניסיתי להגן על מקומי.
ואז נופר סימנה משהו עם היד והבנתי שזה לאלכס הזה.
תוך שנייה סהר ואני התכופפנו (כמובן שהורדתי את סהר בכח כי הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו) ו... ירייה נשמעה.
פתחתי את עיניי וראיתי את נופר על הרצפה, מלאה בדם.
קמתי ממש לאט ממקומי כי הייתי בשוק שחלומי התגשם וסהר סגר לי את העיניים.
"אתה מבין שהרגת את הבוס שלך?" סהר התחכם עם האלכס הזה והוא פשוט ברח מהבית.
הוצאתי מהר לריף ולאמה את הקשרים וסהר הוציא את הגופה של נופר החוצה.

"החלום שלך התגשם, לא?" סהר שאל אותי כשריף ואמה חיבקו אותי. "כן. אני באמת שמחה שזה קרה" אמרתי וחייכתי אליו.
"בואי אליי" אמר לי ועזבתי אותן ונצמדתי אליו לחיבוק.
"אתה לא כועס או משהו, נכון?" שאלתי בהיסוס. "איך אני אכעס? תאמת שממש רציתי להרוג אותה כבר" התוודה.
חייכתי וחיבקתי אותו חזק.
ואז משטרה חיכתה לנו מחוץ לבית.
"אוי שיט" מלמלתי. "אני אטפל בזה" סהר אמר והרגיע אותי ויצא לשוטרים בחוץ.

"אמלה! את לא מבינה איך זה הבהיל אותנו!!" ריף ואמה התחילו לצרוח לי ועוד שנייה לבכות מרוב פחד. "תירגעו!" צעקתי וחשבתי על סהר שמדבר עכשיו עם השוטרים.
פתחתי טיפה את הדלת וראיתי אותם מדברים. הם בטח שואלים אותו שאלות על הרצח.
ואז הם שמו לו אזיקים.
"מה אתם עושים?!" צעקתי ויצאתי מהבית ורצתי אל סהר.
"כולכם באים לחקירה" השוטר אמר ושם עליי אזיקים ואז ריף ואמה באו ושמו גם עליהם.
"לא שוב.." מלמלתי וסהר הגניב לי נשיקה בלחי שנייה לפני שנכנסנו לניידת.

איך החיים שלנו יכולים עוד להסתבך? אין יותר גרוע מזה! אני נשבעת!
נמאס לי להידפק כל הזמן בגלל הנופר הזאת! אבל עכשיו היא מתה. אולי הכל יחזור להיות כמו שהיה?
אבל מה עם החקירה עכשיו? אין לי כח לזה שוב!
אני רוצה לחיות חיים נורמאליים, בלי כל הרצח והתסביכים... או שכן, אבל שאני ארצח ולא יתפסו אותי. הכי טוב.

אבל זה פשוט נמאס.