גם כן את

פרק 4

{יום שני בשעה 08:00}
כולם הלכו לחדר אוכל, גם אני.
"היום את יושבת לידי" קולו של סהר נשמע בלחש מאחוריי ואני קופצת בבהלה. "ממש לא" עניתי ולקחתי מגש, מתקדמת לכיוון האוכל. "אני לא שואל אותך" אמר עצבני. מה יש לו? מה הבעיה שלו?
סהר התיישב בשולחן כלשהו והסתכל עליי, מחכה שאבוא לשבת גם. ברור שאני לא יושבת לידו. בנאדם מטומטם, הוא באמת חושב שאני אקשיב לו?
התיישבתי בשולחן אחר, לבד. "את מעצבנת אותי" שמעתי את קולו של סהר. הרמתי את ראשי בבהלה וראיתי את סהר מתיישב מולי. חוצפן. "לך מפה" אמרתי והוא התחיל לאכול. "לך!" צעקתי והיה שקט במקום. "ששש. את מפריעה לי לאכול" אמר ברוגע והסתכל לתוך עיניי. שיואו העיניים האלה משגעות אותי.

•בהפסקת הצהריים•
כולם יצאו החוצה. מזל שיש גדר שמפרידה בין הבנים לבנות.
נשענתי על הגדר, שילבתי ידיים. "היי" שמעתי קול של בחורה. הרמתי את ראשי, מולי עמדה נערה בת 17 בערך, שערה שחור חלק, די ארוך. "היי" אמרתי בזלזול. אני לא מתחברת מהר לאנשים. "אני אמה" אמרה מחייכת, "אנאבל" עניתי וחייכתי לעברה. וואי כמה זמן לא חייכתי למישהו זר.
אמה ואני התחלנו לדבר, אני חושבת שדי נקשרנו אחת לשנייה. סופסוף תהיה לי חברה כאן.
התישבנו על הרצפה, מול הגדר שמפרידה. "נכנסתי לכלא לפני חודש בערך..." אמרה לי, היא סיפרה לי בערך את סיפור חייה. היא די מעניינת. "למה נכנסת לכאן?" שאלתי מתעניינת. "רצח" אמרה מצחקקת ואני איתה. "על מה את?" אמה שאלה. "צבעתי את הקירות באיזה בית הכלא" עניתי והיא פתחה את עיניה בפליאה. "על הכלא הזה?!" שאלה בחשד. "פחח נראלך? על בית כלא אחר" אמרתי והיא נרגעה.
"שיואו תקשיבי שסהר כל שנייה מסתכל עלייך" אמה פתאום לחשה לעברי והפנתי את מבטי לסהר שישב גם מול הגדר והסתכל עליי. הוא הרים את רגל שמאל על הרצפה ורגל ימין מונחת, ושם את ידו על הרגל, הוא החזיק ענף ביד והתעסק איתו. הוא הסתכל עליי כועס.
"נו ו..?" שאלתי מגלגלת עיניים. "מה?! את רצינית?? כל הבנות כאן רק רוצות שהוא יפזול לעברן! הוא ממש נועץ בך תעיניים!" אמרה מתלהבת ואני רק גלגלתי עיניים. מה אכפת לי ממנו? סתם עוד בנאדם מעצבן.

אחרי שעה וחצי בערך היינו צריכים לחזור לתאים, מסתבר שהתא של אמה הוא מולי. יותר טוב.

~נקודת מבט סהר~
יצאנו להפסקה.
אנאבל מתחילה לעצבן אותי, אני לא סובל שאנשים אומרים לי לא. היא משגעת אותי, אני לא יודע באיזה קטע.
היא התיישבה מול הגדר עם עוד איזה מישהי. חברה שלה, אני חושב שקוראים לה אמה, הסתכלה עליי ואמרה לאנאבל משהו. הסתכלתי על אנאבל, היא כל כך יפה, היא משגעת אותי! ואני אוהב את זה.

נכנסנו לתאים ואנאבל סידרה לה קצת את המקום. "היום בערב את לא מסרבת לי" אמרתי לה והיא עצרה את עיסוקיה והסתכלה עליי. "אתה מעצבן, אתה יודע?" אמרה מתקרבת לקיר שהיה די שקוף ויכולנו לראות אחד את השני.