גם כן את

פרק 15

{חמישי בבוקר, 10:45}
~נקודת מבט אנאבל~
אנחנו עכשיו בחדר אוכל. אבל איפה סהר??
"ראית את סהר?" שאלתי את אמה והיא הנידה בראשה. "איפה הוא באמת??" המשיכה וחיפשתי אותו ברחבי חדר האוכל. איפה הוא?? זה בגלל אתמול? בגלל זה הוא לא בא???
"בוקר טוב לכולם," שוטר אחד נכנס לחדר האוכל והתחיל לומר, "היום יתקיימו שיחות טלפון מבחוץ החל מהשעות 13:00 עד 16:00" אמר ועלה לי חיוך על הפנים. סופסוף אוכל לדבר עם ריף!!
אחרי האוכל נכנסנו בחזרה לתאים עד שיקראו לנו להפסקה. "לא ראיתי אותך היום" אמרתי לסהר מבעד לקיר החצי שקוף. הוא ישב על המיטה ורק הסתכל עליי במבט מאויים ולא ענה.
"אתה לא רעב?" שאלתי חצי דואגת. "מה אכפת לך" אמר בזלזול וגלגלתי עיניים. אין לי כח לשטויות שלו. "אני חייב לדבר איתך" אמר אחרי כמה שניות של שקט. "על מה בדיוק?" שאלתי בזלזול גם. "אל תיהי ילדה קטנה. בהפסקה בואי למקום הקבוע" אמר ונשכב במיטתו ולא רצה שאמשיך את השיחה. הבנאדם אוהב להגיד את המילה האחרונה. איף!

•בשעה 12:30•
יצאנו החוצה ואני כמו ילדה טובה הולכת למקום הקבוע שלי ושל סהר.
"אני מצטער על אתמול" אמר לי. "אתה שוב מצטער? באמת?" שאלתי וגלגלתי עיניים. "תפסיקי לעשות את זה!" צעק עליי וקפאתי במקומי. "מה עשיתי?!" צעקתי עליו בחזרה. "אל תגלגלי עיניים!" דרש וקבע בו זמנית. שיואו!! אני לא סובלת שהוא קובע לי מה לעשות!!!!
"אני אעשה מה שאני רוצה" אמרתי ושילבתי ידיים, עומדת על מקומי. "אני קובע לך מה לעשות. ברור?!" צעק את המילה האחרונה והרמתי את הגבות. "סליחה?" אמרתי עוד שנייה נותנת לו אגרוף. "אתה ממש לא קובע לי מה לעשות! אני ילדה גדולה, מאמי, אני יכולה להחליט על עצמי!" אמרתי ובאתי ללכת, אבל איך לא, סהר החזיק לי את היד. "תפסיק!" צעקתי כשלא עזב את ידי. "את לא קובעת לי מה לעשות" אמר בקול רגוע אך מאיים. שיואו אני אפוצץ אותו!!!
"עזוב לי את היד" אמרתי ברוגע, מנסה שלא לצעוק. "קודם נשיקה" אמר לי וחייך חיוך זדוני. "ממש לא. מה נראלך??" אמרתי וגלגלתי עיניים. "מה אמרתי לך על זה?!" צעק והעיף לי סטירה. מה זה היה עכשיו?! הוא סטר לי?! מה???!!?!
"מה נראלך?!" צעקתי והוא עזב את ידי ואני מחזיקה את הלחי מרוב כאב. "זה ילמד אותך לקח. את מקשיבה לי, את עושה רק את מה שאני אומר לך. זה ברור?!" שוב צעק את המילה האחרונה ורעדתי. הוא הלך והשאיר אותי שם לבד. עלו לי דמעות בעיניים אך מיד החזרתי אותן בחזרה.

•בשעה 13:45•
"אנאבל!" שוטר אחד צעק. היינו בתור לשיחות טלפון מבחוץ, אבל איפה סהר?? הוא שוב לא כאן..
"אני באה" אמרתי מחכה לדבר כבר עם ריף.
"יפה שלי!!!" היא צעקה לי באוזן בשנייה שהרמתי את הטלפון. "אהובתייייי כמה התגעגעתי!!" אמרתי לה ועוד שנייה בכיתי. באמת.
"אני כל כך התגעגעתי נסיכה שלי!!" אמרה לי ושמעתי שהיא בוכה. "אוי מושלמת שלי אל תבכי יפה שלי. אנחנו תכף נתראה נסיכה שלי" אמרתי לה במטרה לנחם אותה. "צודקת" אמרה לי והסתכלתי על השעון שהראה עוד כמה זמן יש לנו לדבר.
"יש לך מישהו?" שאלה אותי והרמתי את גבותיי. ממתי היא שואלת אותי את זה? אה ברור, בגלל שלה יש מישהו. כפרה עליה, מצאה מישהו.
"לא ממש.." עניתי. אני לא יודעת איך לקרוא לקשר שלי עם סהר. "לי יש!!" צעקה לי באוזן והרחקתי את הטלפון וחייכתי. אני שמחה בשבילה. מי כמוני יודעת כמה היא רצתה כבר מישהו. אני רק מקווה שהוא לא יפגע בה.
"אנאבל, חצי דקה אחרונה" שוטר אחד אמר והנהנתי. "טוב ריף אני חייבת לנתק..." אמרתי נגד רצוני, "גם אני יפה שלי.." אמרה ונשמעה עצובה. "נדבר בפעם הבאה" אמרתי לה במטרה לעודד. "כן... יאללה ביי נסיכה שלי" אמרה לי, "ביי אהובתי" אמרתי ונתנו אחת לשניה נשיקה בטלפון. פאק אני מתגעגעת אליה.
חזרתי לתא שלי וסהר היה בתא שלו. "עם מי דיברת?" שאל אותי והסתכלתי עליו עצבנית. אין לו שום זכות לדבר איתי עכשיו. "מה אכפת לך" אמרתי בזלזול והוא התעצבן. "אני בסך הכל שואל!" צעק ודפק בחוזקה על הקיר החצי שקוף. ישבתי במיטתי ולא התייחסתי אליו.
"תקשיב סהר, אם נדבר רגע כמו שני אנשים בוגרים--" באתי להגיד אבל הוא קטע אותי, "אני לא מוצא על מה לדבר איתך" אמר יושב במיטתו כמוני. "אולי תקשיב רגע?!" שאלתי או יותר נכון אמרתי. "נו דברי" אמר בלי כח.
גלגלתי עיניים, "יש לך פיצול אישיות" אמרתי פתאום. חח מה זה נפלט לי עכשיו??😂
"מי שמדברת" אמר וגלגל עיניים. "אה באמת? לי לפעמים אכפת מאנשים ויום אחר אני מכה אותם? לא נראלי" אמרתי בזלזול והוא הסתכל עליי כועס. "זה לא נקרא פיצול אישיות" אמר ברוגע, מנסה לנצח בנושא. "ברור שכן. אתה לפעמים מתייחס אליי כאילו שאכפת לך ממני, אחרי זה אתה כועס עליי על כלום, אתה קובע לי מה לעשות והכי מעצבן, אתה מכה אותי. באיזה זכות בכלל?!" אמרתי עוד שנייה צועקת וקמתי לכיוון הקיר החצי שקוף. הוא לא קם ולא הסתכל עליי, גם לא ענה. "עכשיו אתה מבין שאני צודקת" אמרתי ברוגע והוא סובב את ראשו לצד השני, מפחד להסתכל עליי. "אל תעצבני אותי" אמר וסובב את ראשו אליי. "אתה אומר את זה כי אתה לא רוצה להתווכח. כי אתה יודע שאני צודקת. אז כדאי לך להחליט איך אתה מתנהג כי זה לא מקובל עליי. מעכשיו אני קובעת כאן, אם לא, אתה כל כך תסבול" אמרתי באיום, חוזרת למיטתי והולכת לישון צהריים.
----------
חח הייתי חייבת להמשיך את הויכוח הזה.
אשמח שתגיבו איך יצא💕💕