גם כן את

פרק 49

{אחרי חודש, יום ראשון בבוקר}
אמה כבר התרגלה לזה שריף לא כאן, גם לי זה היה קשה בהתחלה. בכל זאת, חברת ילדות. שהרסה לי את האמון בה.
זאת כבר בעיה שלה.
אני שמחה שהעפתי אותה מכאן, כי נמאס לי לחיות במרדף אחריה, אחרי המבטים שלה, אחרי דברים שהיא יכולה לעשות לי מאחורי הגב. מעדיפה להעיף אותה מכאן וזהו.

"אני רואה שאת כבר ערה" שמעתי את קולו של סהר והוא הסתובב במיטה לחבק אותי.
"כן.. קמתי מוקדם" אמרתי מצחקקת והוא חייך.
שעה 11:45 זה די מוקדם בשבילנו.
"תביאי לי נשיקה" אמר והרים את ראשו אליי ואיפשרתי לו לנשק אותי.
שפתיו היו על שפתיי ברכות ומצצו את שפתי התחתונה מעט וטיפה ליקקו.
"עוד לא צחצחתי שיניים" אמרתי תוך כדי הנשיקה. "שקט את מפריעה לי" אמר והמשיך לנשק אותי. אהבתי את זה.
"בוקר טוב לזוג הכי יפה בעולם" שמענו את קולה של אמה וסהר מיד התנתק ממני בבהלה.
"אוי, שיט, מצטערת" היא אמרה ויצאה מהחדר.
"לא לא בואי!" צעקתי לה והיא חזרה.
"וואי אני מצטערת, פשוט אין לי עם מי להתעורר בבוקר עכשיו ולא ידעתי שאתם ערים וכבר מתנשקים" היא אמרה בצחקוק קטן.
"בוקר טוב גם לך" אמרתי וחייכתי בייאוש.
ואז שמענו דפיקות בדלת.
"אני אפתח" אמה אמרה ויצאה מהחדר.

"טוב, אני אקום כדי להתארגן" אמרתי והורדתי את השמיכה. "לא, תישארי" הוא אמר ועצר אותי.
"אני הולכת לראות מי בדלת" אמרתי, "אז קודם נשיקה" הוא אמר ונישקתי אותו, לא שיש לי ברירה אחרת. אבל אני גם אוהבת את זה.
"אנאבל! זה בשבילך!" שמענו את אמה צועקת ומיד התנתקתי מסהר.

בלי להגיד כלום ירדתי במדרגות למטה והגעתי לדלת.
ההורים שלי היו שם. מה?!
"מ..מה? מה אתם עושים כאן?" שאלתי המומה. אני פשוט בשוק. מה הם עושים כאן? הם עזבו אותי לפני 10 שנים ועכשיו הם מחליטים לחזור? לא מקובל.
"ככה לימדנו אותך להכניס אורחים?" אמא שלי אומרה. "לא הייתם כאן מספיק זמן כדי ללמד אותי" אמרתי בהתחכמות.
"בוקר טוב" שמעתי את סהר אומר.
הוא ירד במדרגות עם מכנסיים (בלי חולצה) ואמר שלום להורים שלי.
"סהר, נעים מאוד" הוא לחץ להם את היד וחייך. חחחח מה?
"ואתה מי?" אמא שלי נבהלה. "אני חבר של אנאבל, אתם?" הוא החזיר לה ואמא שלי עוד שנייה התעלפה.
"אנחנו ההורים שלה" אבא שלי אמר לו בחיוך וסהר הסתכל עליי כלא מבין. ואז הוא נתן להם להיכנס.
"אני הולך לשים חולצה וחוזר" סהר אמר והם התיישבו בספה.
"לא אמרת שההורים שלך בחו"ל?" אמה שאלה אותי בלחש כשהלכתי למטבח להביא להם מים.
"כנראה שהם חזרו" אמרתי והגעתי לסלון ושמתי להם את כוסות המים בשולחן.
"והמזוודות איפה?" שאלתי והתיישבתי בספה לידם. "במונית בחוץ" אמא שלי אמרה. "אוי! הם במונית בחוץ!" פתאום נפל לה האסימון והיא שלחה את אבא שלי לקחת אותן.
"אני אעזור לך" שמענו את סהר והוא מיד לקח שתי מזוודות. היו להם ארבע.
"תודה, אתה חביב ביותר" אבא שלי אמר בשפה המוזרה שלו. זה כל כך מתאים לו.
"אני חייב לעשות רושם טוב על ההורים שלך, אז אל תחשבי דברים מוזרים" סהר לחש לי כשהוא עבר לידי והגניב לי נשיקה בלחי. אמא שלי ראתה את זה.
"אז, איך את?" היא התחילה. "איך אני? אני בסדר" אמרתי. אני לא הולכת לספר להם שנכנסתי לכלא, זה סתם יסבך הכל.
"הווו, בוא נשאל אותו" אמא שלי אמרה בחיוך כשהיא שמה לב שסהר בא להתיישב לידי. "לשאול מה?" הוא נבהל.
"שאלתי את הבת שלי איך היא, אבל כרגיל היא קיצרה בתשובות, אז חשבתי שאתה אולי תגיד" אמא שלי אמרה. אוי איך אני לא אוהבת שהיא עושה את זה.
"אה" סהר אמר בצחקוק קל, "אנחנו בסדר, לפני חודשיים בעך השתחררנו מהכלא ו--" הוא המשיך ואז עצר כשראה שאמא שלי המומה.
"מה?! הכניסו אותך לכלא?" אמא שלי אמרה בדאגה והתחילה לחבק אותי חזק. "טוב עזבי אותי, אני חיה ונושמת, מה קרה פתאום את דואגת לי? עזבת אותי לפני 10 שנים ואת מתפלאת איך יצאה לך ילדה כזאת שנכנסת לכלא. מהמם" אמרתי והזזתי את הידיים שלה ממני.
"תתני כבוד לאמא שלך" סהר לחש לי ושלחתי לו מבט כועס.
כבוד כמו שהוא נתן לאמא שלו. ברור.
"הנה כיבוד קל" אמה אמרה בחיוך אליהם והגישה כמה קערות עם כיבוד ובקבוקי שתייה.
"אוי תודה, לא היית צריכה" אמא שלי אמרה לה בחיוך ואמה התיישבה לידם. נראה שהיא הולכת להתחבר אליהם מאוד.

"טוב אז, ניגש ישר לעניין" אבא שלי אמר ושלח מבט של 'יש אישור?' לאמא שלי.
"כן נו, אנחנו שומעים" אמרתי וגלגלתי עיניים.
"אנחנו רוצים חלק מהבית" אמא שלי אמרה ופערתי את פי.
חלק מהבית? מה?! אחרי 10 שנים שהם לא היו פה הם רוצים בחזרה את הבית?
----------
שבוע טוב😍❤
אז ככה, הבטחתי שאחרי 1k צפיות (בכללי) אני מעלה פרק, אז הנה😁

מה אתם אומרים על החזרה של ההורים של אנאבל אחרי 10 שנים?👇🏻