גם כן את

פרק 25

{יום שלישי בבוקר}
~נקודת מבט אנאבל~
נכנסנו לחדר אוכל והתיישבנו בשולחן. "את לא אוכלת?"סהר שאל אותי ולא עניתי. "אנאבל" אמר בקול קשוח והסתכלתי עליו. "אני אביא לך אוכל" קבע וקם מהמקום.
הסתכלתי על אמה, היא ישבה ליד אלאור בשולחן שממש רחוק מאיתנו. לאלאור שמו תחבושות ופלסטרים... אני עדיין כועסת על סהר שהוא הרביץ לו ככה. הוא הרביץ לו בגללי?
לרגע אחד אמה הסתכלה עליי אבל מיהרה להסיט את מבטה.
"הבאתי לך, יפה שלי. את אוכלת הכל" סהר בא וקבע לי.
"אני לא רעבה" אמרתי שמה את ראשי על השולחן. "מה יש לך, אהבה שלי?" אמר לי ובא לשבת לידי.
"למה הרבצת לאלאור? בגללי?" שאלתי. "מ.. מה?" הוא גמגם והתרחק ממני. "למה עשית את זה? עכשיו אמה בריב איתי. אתה קולט?" אמרתי די רגועה אבל גם טעונה מעצבים. "אני לא התכוונתי שזה יקרה.." אמר ברוגע, "למה הרבצת לו?" שאלתי שוב. "בגללך. כן" אמר קם ומתיישב מולי. "למה? מה עשיתי שגרם לך להרביץ לחבר של החברה הכי טובה שלי פה!?" צעקתי ובזווית העין ראיתי את אמה ואלאור מסתכלים עלינו. "את כעסת עליי ו... ואני לא רציתי שתפחדי ממני או שתכעסי. הייתי צריך לפרוק את זה איכשהו" אמר בשקט. "אבל להרביץ לחבר שלך? זה לא להרביץ, זה להרוג! אתה עוד שנייה הוצאת לו את כל הדם מהגוף! אתה לא נורמאלי!" צעקתי וקמתי ממקומי, הולכת לשוטר אחד ומבקשת ממנו אישור להיכנס לתא שלי.
"אנאבל! חכי רגע!" שמעתי את סהר מאחוריי. כנראה שגם הוא ביקש אישור. "אני לא התכוונתי שזה מה שיקרה! זה פשוט העצבים השתלטו עליי" אמר כשתפס אותי לפני שנכנסתי לתא. "אז תלמד לשלוט בעצבים שלך" אמרתי משחררת את ידי מאחיזתו ונכנסת לתא, סוגרת את הסורגים ומתיישבת במיטה.

"את עוד מעט יוצאת. אני לא רוצה לסיים את זה ככה" פתאום אמר לי ברוגע. "מה?" שאלתי לא מבינה. "את עוד חודשיים משתחררת, ואז אני אשאר כאן עוד שנה" אמר והסתכל בעיניי. "ואיך אתה יודע?" שאלתי. "מאז שנכנסת לפה אני רק בודק מתי את משתחררת כדי שאני אוכל להספיק להיות איתך כמה שיותר" אמר ברוגע. קמתי מהמיטה והתקדמתי לעבר הסורגים, "אני אוהבת אותך" פשוט אמרתי וידו נכנסה מבעד לסורגים ונגע בפניי, מקרב אותן אליו ושפתינו נפגשו.
"בבקשה אל תכעסי עליי או תפחדי ממני, זה לא מה שאני רוצה" אמר לי וליטף את פניי.
"בואי נצא" אמר לי וקרא לשוטר שיפתח לי את התא.

{הפסקה}
סהר ואני ישבנו מחובקים במקום הקבוע שלנו, ואז נופר עלתה לי לראש.
"מה הקטע של הנופר הזאת? למה היא פה?" שאלתי והרמתי אליו את הראש. "כבר אמרתי לך, היינו ביחד פעם ולפני איזה 5 שנים נפרדנו" אמר לי בקצרה. "והיא עדיין בקטע שלך?" שאלתי. "כנראה. הזונה הזאת אובססיבית אליי מאז שראתה אותי" אמר מצחקק. "ואיך היא ידעה שאתה פה?" שאלתי. "יש לה דרכים להשיג מידע. את יודעת מה הדרך" אמר לי במבט זדוני וצחקתי. "מה היא רוצה ממך?" שאלתי. "אני בראיון ולא ידעתי?" שאל אותי וצחקתי. "נו רק את השאלה הזאת" אמרתי מתחננת. "אין לי מושג מה היא רוצה ממני. בטח רוצה שנחזור" אמר חושב. "אבל אתה תפוס" אמרתי מחייכת לעצמי ומחבקת אותו יותר חזק והוא נושק לראשי.
"ידעתי שאמצא אתכם כאן" קולה של נופר נשמע. "חבל שלא דיברנו על מיליון שקל" אמרתי, "מה, דיברתם עליי? בטח דברים טובים" נופר אמרה מצחקקת. "רק דברים טובים מאמי" אמרתי דופקת לה חיוך מאולץ ומגלגלת עיניים.
"תאמת שבאתי לדבר איתך" אמרה לי והסתכלתי עליה. מה היא רוצה ממני?
"נוכל לדבר במקום אחר?" היא שאלה וחייכה. מה עובר עליה? "כן. ברור" אמרתי קמה מהרצפה ומסתכלת על סהר כדי לראות מה הוא מגיב.
נופר ואני הלכנו לחצר של הבנות.
"אוקיי, ברשותך אני אגש ישר לעיניין" היא אמרה. מה זה השפה הגבוהה הזאת😂
"דברי" אמרתי ביובש, "אני מציעה לך להתרחק מסהר" היא אמרה. "אוקיי" עניתי ובאתי ללכת אבל היא תפסה בידי. "אני רצינית. את לא יודעת כמה הוא מסוכן" היא אמרה ובמבטה היה טיפה אמת. "על מה את מדברת?" שאלתי צוחקת. "זה לא מצחיק. אני רצינית. אני אומרת לך בתור בחורה לבחורה, תתרחקי ממנו" היא דרשה ואני לא הבנתי מה היא רוצה ממני.
"טוב, בסדר, אני אתרחק ממנו" אמרתי מסתכלת עליה במבט לא מבין.
חזרתי אל סהר מבלי שהיא תראה. זה בטח עוד תכנית שלה שהולכת להיכשל. מטומטמת.
----------
היוששש☺
אשמח שתגיבו איך הסיפור עד עכשיו💗💗