גם כן את

פרק 37

{יום שישי, 12:46}
"אנאבלללללללל!" שמעתי את ריף צועקת לי מלמטה.
פקחתי את עיניי וסהר היה עליי, בלי חולצה ובלי מכנסיים, רק עם תחתונים.
אני הייתי עם חולצה ותחתונים. נרדמנו לאיזה 12 או 13 שעות. פשששש.
"אנאבללללל!" שמעתי עוד צעקה של ריף. מה יש לה?
קמתי בזהירות כי לא רציתי להעיר את סהר אבל אז הוא תפס אותי.
"הבהלת אותי!" אמרתי נושמת עמוק בגלל הבהלה.
"תישארי קצת" אמר לי בקול ישנוני. "ריף קוראת לי, אני אבוא אחרי זה" אמרתי ונשקתי ללחי שלו.
ירדתי למטה אחרי ששמתי מכנסיים קצרים.
"אווו סופסוף!" היא צעקה עליי. "מה יש לך?" שאלתי אותה והיא נתנה לי נשיקה יבשה בפה. "מאמי אני איזה שעה קוראת לך, אז את שואלת מה יש לי?" היא אמרה מתחכמת וגלגלתי עיניים.
"טוב, מה רצית?" שאלתי מיואשת. "נופר הייתה פה. נופר קוראים לה?" היא אמרה ופערתי את פי. "מה... מה היא רצתה?" שאלתי. "היא אמרה לי משהו כמו 'תדאגי שסהר יענה לי, אחרת הלך על כולכם'. משהו כזה" היא אמרה ורצתי למעלה לסהר.

"סהררר! נופר הייתה כאן" אמרתי והוא קם במהרה. "מה?!" הוא צעק. "היא אמרה שכדאי שתענה לה, נראלי בטלפון או משהו כי אחרת הלך על כולנו" אמרתי במהירות. "סעמק נו" הוא מלמל כשבדק את הטלפון שלו. "168 שיחות מנופר" הוא אמר והראה לי בו זמנית. "איך היא באה לפה? היא שוב ברחה מהשוטרים או משהו?" שאלתי לא מבינה. "היא מסוגלת להכל זאתי" אמר לי.
שנינו ירדנו למטה במהירות.
"ריף, חיים שלי, תכיני לכולם אוכל" אמרתי לה והוא הנהנה. "בוקר טוב סהר" היא אמרה לו והתעצבנתי.
התקרבתי לריף במהירות. "אני שוב צריכה להזכיר לך שהוא תפוס?" לחשתי לה והיא השתתקה.
"הלו" שמעתי את סהר אומר וראיתי שהוא מדבר לטלפון. הוא בטח התקשר לנופר.
"תקשיבי לי טוב, חתיכת--" הוא בא להגיד אבל אז כנראה נופר אמרה לו משהו אז הוא שתק.
"מי את שתדברי עליה ככה?! כוסאמאשלך!" צעק בבית והתחיל להסתובב בסלון ואני רצה אחריו במטרה לנסות לשמוע את נופר דרך הטלפון.
ואז הוא פשוט ניתק את השיחה והסתכל לכל מקום במהירות ובכעס.
סהר התחיל להעיף דברים בחוזקה וקולות ניפוץ נשמעו ברחבי הבית.
"סהר, מה קרה? מה היא אמרה??" רדפתי אחריו והוא פשוט לא עצר. הוא הסתובב בכל הבית בלי לדבר ומבטו היה מאויים, הוא היה כל כך נחוש בדעתו, הוא היה מוכן לרצוח מישהו עכשיו.

תפסתי את סהר בכח והכרחתי אותו לעלות איתי לחדר.
"מה?! מה את רוצה?!" הוא צעק עליי כשנכנס לחדר ושמתי את המפתחות לדלת בכיס של המכנסיים.
"קודם כל אתה לא צועק עליי, דבר שני, תגיד לי מה היא אמרה" אמרתי ברוגע והוא התיישב על המיטה ותפס את ראשו.
"אני מצטער שצעקתי עלייך. סליחה יפה שלי, אני מצטער" הוא אמר והתחיל לנשק אותי. "בסדר, בסדר די" אמרתי מצחקקת והוא חזר לפרצופו הקודם.
"היא רוצה שניפגש" סיכם לי את כל השיחה בקצרה. "היא אמרה שאם אני לא אבוא אז היא תעשה לך משהו" אמר את המשפט הזה יותר בשקט.
"מה היא כבר יכולה לעשות לי?" שאלתי מנסה להיראות חזקה. "אני מעדיף לא לחשוב. ואת כבר ראית למה היא מסוגלת" אמר והסתכל עליי.
"אז מתי אתה הולך אליה?" שאלתי. "את באמת רוצה שאני אלך לדבר איתה?" שאל אותי המום. "כן, למה לא?" אמרתי. למה לא באמת? שילכו לדבר. זה באמת קצת יציק לי כי אני די רכושנית אבל הי, אולי הם יצליחו לסדר את זה ביניהם.
"היא אמרה שניפגש בראשון" אמר לי, "איפה?" שאלתי. "היא אמרה שלוקחים אותה לחקירה נוספת אז היא רוצה שניפגש שם" אמר משלב את ידיו. "איך בדיוק? הם לא יתנו לכם איזה חצי שעה לדבר" אמרתי מנסה להיות הגיונית. "היא מסוגלת להכל. עוד לא הבנת את זה?" אמר לי וצחקתי.
"רק אל תעשה בעיות" אמרתי והוא קירב אותי אליו לחיבוק. "אני מבטיח" אמר ונשק לראשי.
----------
היושש💜
לגבי המרתון... אני אולי אעשה בהמשך כי אני לא יודעת כמה עוד פרקים הסיפור יימשך.