גם כן את

פרק 17

{יום שישי בבוקר}
~נקודת מבט אנאבל~
"עם מי דיברת אתמול?" שאלתי את אמה כשהתיישנו לאכול. "עם אמא שלי. רק היא נשארה מהמשפחה" אמרה ונזכרתי שהיא סיפרה לי את סיפור משפחתה כשנפגשנו. "עם מי את?" שאלה אותי בהתעניינות והתחילה לאכול. "עם חברה טובה שלי. עם הבסטי" אמרתי נזכרת בשיחה שלנו ועלה לי חיוך מטומטם על הפנים. "יש לך חיוך יפה" קולו של סהר נשמע מאחוריי ופתאום הרגשתי שהוא מנשק את הלחי שלי, "בוקר טוב" לחש לי וקיבלתי צמרמורות. זה סהר? הוא.. הוא מתנהג קצת שונה, לא? מה יש לו? עבר שטיפת מוח?
"בוקר טוב אמה" אמר מחייך לאמה ושתינו היינו המומות להתנהגותו המוזרה של סהר. ממצי הוא אומר שלום לאמה? ועוד 'בוקר טוב'?! וואו, משהו עובר עליו. הוא נראה כל כך שמח. מה יש לו? כל כך לא מתאים לו.
"אנאבל, אני חייב לדבר איתך אחרי זה. במקום הקבוע בהפסקה" אמר לי והנהנתי והוא התחיל לאכול.

•בשעה 13:23•
"לפני שאנחנו מתחילים לדבר," אמרתי מתחילה בדבריי כשהגענו לחצר האחורית, המקום הקבוע. "אתה מתנהג שונה" אמרתי והוא חייך. "מה" אמרתי לא מבינה את פשר חיוכו. אני חושבת שאף פעם לא ראיתי את שיניו, זו פעם ראשונה.
"רציתי לדבר איתך על אתמול" אמר והתיישבנו על הרצפה, נשענים על הקיר הקטן שהיה שם. "רק בוא נעשה את זה קצר, כי זה נושא חרוש" אמרתי והוא ציחקק. "די!" אמרתי מסתכלת עליו עצבנית. "אל תתנהג ככה! תתעצבן עליי! תחליט עליי!! תעשה משהו שיעצבן אותי!" צעקתי בדרישה אך הוא רק הרגיע אותי. מה יש לו?!?
"מה עובר עליך?!" צעקתי אחרי שלא ענה. "תשתקי כבר" אמר מסתכל לצדדים וסוגר את פי חזק עם ידו. או, סופסוף התעצבן. "היה קשה?" שאלתי מתחכמת והוא גלגל עיניים.
"בואי נגיע לעיניין" אמר והנהנתי, מתיישרת במקומי, מקשיבה לדבריו. "אני בזמן הרחרון מרגיש משהו חזק כשאת לידי, לא משהו שהרגשתי פעם. אני לא יודע אם זה טוב או רע, אבל אני לא רוצה את זה" אמר פותח את ליבו בפניי. "אתה יכול לתאר את ההרגשה?" שאלתי. "כשאת לידי, כמו עכשיו, הלב שלי דופק מכלום ואני מת לנשק אותך חזק" אמר. "אוק... אוקיי" אמרתי מנסה להבין אותו. "אתה.. אתה אולי..--" באתי להגיד אך הוא קטע אותי, "לא. אני לא" קבע והסיט את מהטו הצידה. "אתה יודע מה בכלל באתי לומר?" שאלתי. "את חושבת שאני מאוהב" אמר ורק אז הסתכל עליי. "אני לא, ואני בחיים לא אתאהב" קבע שוב. "אז אתה מוכן להסביר לי את הקשר ביננו?" דרשתי הסבר מדוייק כי כבר הייתי מבולבלת. "אנחנו? סתם נשיקות ךה ושם.." אמר בפשטות. אאוץ'. "אה באמת? ומה עם זה ששכבנו?" אמרתי מזכירה לו, משלבת ידיים ומחכה לתשובה. "את זה אני לא אוכל לשכוח" אמר מחייך חיוך זדוני. "יש לך בעיה להגיד שאתה אוהב אותי?" שאלתי רגועה ומתעניינת. "לא, יש לי בעיה להודות בזה" אמר. "זה אותו הדבר" אמרתי מכווצת את עיניי כלא מבינה. "זה לא. כשאני אומר את זה, זו רק אמירה, אבל כשאני מודה בזה, זו אמירה עם משמעות" אמר מסביר לי במילים עמוקות.
"אבל הרבה פעמים אמרת לי שאתה אוהב אותי, זה היה סתם?" דרשתי לדעת. הוא סתם משחק עם הלב שלי? "אני לא רוצה להיכנס לזה עכשיו" אמר קם ממקומו ובא ללכת אך תפסתי בכתפו והוא חזר. "זה שאתה מחבק אותי עכשיו במותניים, לא אומר כלום?" שאלתי כשידיו נחו על מותניי ברכות. "את סתם מסבכת אותי" אמר בקול נמוך וצרוד. אני לא רוצה להתווכח איתו על זה, ואני יודעת בדיוק מה הוא חושב ומרגיש.
תוך שנייה תפסתי את פניו ונישקתי אותו, הוא לא התנגד. "אני אוהבת אותך" אמרתי בלחישה, מסתכלת בעיניו עוד כמה שניות והולכת.
----------
אני רוצה להגיד תודה על 2.01 אלף קוראים❤ זה ממש לא מובן מאליו! ואני כל כך מודה לכם!❤❤