גם כן את

פרק 3

~נקודת מבט סהר~
היא התפשטה מולנו. פאק איזה גוף. כולם התחילו לשרוק לה ואני רציתי לעצור אותם. הרגשתי כאילו היא שלי ואני צריך להגיד להם לשתוק.
אין לנו הרבה אסירות בכלא כאן, כולן כאן סתם פרחות או זונות. אני חושב שאנאבל לא כזאת. היא נראת ילדה טובה כזאת, אבל גם רעה.

~נקודת מבט אנאבל~
{יום שני בשעה 07:30}
שמענו צלצול פעמון חזק וכולם ניסו לחזור לישון. 'מה השעה?' הקול הפנימי שלי אמר. אויש נו אין כאן שעון. "לקום!! כבר שבע וחצי!! קומו מיד!" שמעתי קול של מישהי שעברה בין האסירים והעירה אותם.
"שיואו סתמי תפה ותני לישון" אחר האסירים אמר בקול ישנוני. היה לו קול עבה ומאיים.

כולם כבר קמו והלכנו לחדר האוכל. זה מקום די גדול לכמות אנשים כזאת קטנה. היינו בערך 30 אסירים במקום.
כולם הלכו לקחת מגשים ונעמדו בתור לקחת אוכל. "שבי איתנו" שמעתי קול מוכר מאחוריי. זה היה סהר. "לא תודה" אמרתי טיפה מחייכת כי אין ברירה ומיד מורידה את החיוך.
"אמרתי לך לבוא לשבת איתנו!" אמר עצבני ועוד שנייה העיף את האוכל על הרצפה. "לא רוצה" אמרתי מסתובבת אליו ומביטה עליו בכעס. הלכתי לשבת באיזה שולחן אחד וסהר ישב עם עוד כמה בנים במקום אחר. שמתי לב שהם מסתכלים עליי.
"מה?!" סימנתי להם עם השפתיים והם הסתובבו חזרה.
-
•בערב בשעה 18:45•
-
נכנסתי להתקלח.
יצאתי ושמתי את בגדי הכלא, נשארתי בתא שלי, חשבתי על ריף. יואו אני מתגעגעת!
"למה לא באת לאכול איתי?" קולו של סהר קטע את מחשבותיי. הוא נכנס לתא שלו אחרי מקלחת, הייתה לו מגבת על המותניים והשרירים היו חשופים לנגד עיניי. "כי ככה" עניתי בחוצפה. "זו פעם אחרונה שאת מסרבת לי, ברור?!" שאל ועוד שנייה צעק. "תירגע! מי אתה בכלל שאני אקשיב לך?!" צעקתי עצבנית. מי הוא בכלל שיגיד לי מה לעשות?! חוצפן!!
"אל תצעקי עליי" אמר ברוגע והוריד מעליו את המגבת ונשאר עם בוקסר שחור צמוד. פאק.
הוא שם את בגדי הכלא, זה נראה עליו כל כך טוב.
"מה אכפת לך אם אני אוכלת איתך או לא?" שאלתי ברוגע, מתעניינת. "כי ככה" חזר על מה שאמרתי מקודם והסתכל בעיניי, זורק את המגבת מחוץ לסורגים ומתיישב על המיטה.
"מה הבעיה שלך? אתה חייב לשלוט על הכל.." שאלתי וכיווצתי טיפה את עיניי.
"מה בוער לך?" שאל. "כלום. זה פשוט מעצבן" אמרתי מושכת בכתפיי.
"אז שתקי" אמר ונשכב על המיטה.
איף איזה בנאדם מעצבן.