גם כן את

פרק 28

{יום שני}
"אנאבל" שוטר אחד נכנס לחדר אוכל וקרא מהדף שהחזיק ביד. "כאן" עניתי והוא סימן לי לבוא.
הוא הוביל אותי לחדר המנהל וטיפה נלחצתי. "שבי" המנהל אמר לי. אני בטח בצרות.
"לפי מצלמות האבטחה שהתקנו עקב שהותך בצד השני, ראינו ששוב עברת למרות שאמרנו שזו תהיה פעם אחרונה" אמר לי. פאק. "אני נשארת עוד שבוע?" שאלתי אותו והוא הניד בראשו. "שבועיים" ענה וכל כך רציתי לחייך. "משוחררת" אמר וקמתי ממקומי וחזרתי לחדר אוכל.

"מה היה?" סהר שאל אותי כשהגעתי. "אני נשארת עוד שבועיים!" אמרתי מתלהבת והוא חייך. "את אמורה לכעוס אבל סבבה" אמר מצחקק. "כל עוד אני איתך, אני לא אוכל לכעוס" אמרתי והוא הושיב אותי אליו ונישק את שפתיי.
"איפה היית?!" אמה צעקה עליי והתנתקתי במהירות מסהר. "אצל המנהל" עניתי וניקיתי את פי מהרוק. "אני נשארת עוד שבועיים!!" המשכתי בהתלהבות וכך גם אמה. היא צרחה וחיבקה לי את הצורה.

{יום ראשון, אחרי שבוע}
רק עוד שבועיים נשארו. למה זה חייב לעבור כל כך מהר?!
"את יודעת מה יקרה ביום שתלכי?" אמה שאלה אותי כשהתיישבנו בחוץ בהפסקה. "נו" אמרתי וחיכיתי שתמשיך. "אני לא אתן לך ללכת" אמרה ושתינו צחקנו. "די נו, את יודעת כמה זה עצוב לי" אמרתי בקול תינוקי והוא חיבקה אותי. "אבל גם לי זה עצוב!!" אמרה לי והידקה את אחיזתה.
כבר היינו בסוף ההפסקה אז קראו לנו לחזור לתאים.
"נארגן לך מסיבה" אמה אמרה לי כשפתחו לה את התא וצחקתי. "מה את צוחקת? אני באמת אארגן לך" אמרה לי רצינית. "נחייה ונראה" אמרתי לה בחיוך וחצי צחקוק ונכנסתי לתא שלי.
"כמה זמן לא ראיתי אותך" שמעתי את סהר והסתובבתי אליו. "נסיך שלי אתה" אמרתי לו והוא חייך. "אנחנו באמת נארגן לך מסיבה" הוא אמר וגלגלתי עיניים. "כן כן ברור" אמרתי צוחקת והוא נשאר עם מבט רציני. "את לא מאמינה לי? טוב... זאת תהיה הפתעה" המשיך. "נכון אמה?" צעק לה מבעד לסורגים והיא ענתה לו שכן.
"סבבה" אמרתי יושבת על המיטה, נשכבת ומנסה לישון.

{בערב}
הוציאו את כולם לחדר אוכל ו... זו הפעם הראשונה מאז שנכנסתי לכלא שממש רציתי להתלבש יפה לארוחה. לא יודעת למה אבל ממש רציתי. רציתי לשים שמלה צמודה, עקבים... פתאום התחשק לי.
"ישנת קצת?" סהר שאל אותי כשנכנסנו והתיישבנו בשולחן. "כן. הייתי עייפה" אמרתי לו והוא חייך. "ערב טוב לזוג הכי יפה פה!!" שמענו את אמה והיא באה לתת לי חיבוק.
העיניין עם סהר ואלאור כבר הסתדר. הם השלימו 'כמו גברים'- זה מה שהם אומרים. בקיצור, חזרו לדבר. וזה מה שחשוב.
כולם התיישבו לאכול.
"ואללה אחי, עוד שבועיים הילדה הולכת" סהר אמר לאלאור והוא הסתכל עליי. "למה לא ידעתי מזה?? אנחנו נעשה לך מסיבת פרידה!" אלאור אמר. "חח גם אתה עכשיו?" שאלתי צוחקת והוא היה רציני. "די נו" אמרתי מסרבת להאמין. איך הם באמת יארגנו לי פה מסיבה?
"אנחנו ניפרד ממך כמו שצריך" אלאור אמר לי וחייך. רק שאמה לא תתעצבן שוב. "תודה.. אבל באמת שלא צריך" אמרתי את המשפט שכל בנאדם בעולם אומר. "צריך צריך" אמה אמרה לי ודחפה לי אוכל לפה כדי שאשתוק ואתן להם לתכנן את המסיבה. אני חולה על החבורה הזאת.
----------
היושש!😍
עוד מעט מסתיים הסיפור! אשמח שתצביעו😊☺❤