גם כן את

פרק 6

כולם עכשיו יצאו להפסקה. מזל שיש גדר שמפרידה. סהר מעצבן אותי.

"יפה שלי" שמעתי את אמה אומרת וצעדיה התקדמו אליי. "היי" אמרתי מחייכת אליה. אני עדיין לא רגילה לחייך לאנשים.
"שומעת? לגבי ארוחת הבוקר.." אמה אמרה אבל עצרתי אותה "לא לא לא. אני ממש מצטערת על זה. לא רציתי שזה יהיה ככה" אמרתי דואגת. "זה בסדר, ככה סהר מתנהג. כל כך מתאים לו" אמרה. "חח את פה כולה חודש!!" אמרתי מצחקקת וגם היא.

"פסטטט" שמעתי פתאום את קולו של סהר. אמה ואני נשענו על הגדר ודיברנו, איך יכולתי לשכוח שסהר שם? אוף נו.
הסתובבתי אחורה אליו.
"מה" אמרתי. אמה הלכה טיפה אחורה, היא רצתה להשאיר אותנו לבד.
"בואי אליי" סהר אמר לי ואני מרימה גבה. "ממש לא" אמרתי ובאתי ללכת. "חכי!" אמר ותפס אותי. "מה נו" אמרתי מסכלת לצדדים כדי שלא יראו אותנו מדברים או משהו.
"יש פה פרצה.. את יכולה להיכנס" לחש והצביע על איזו פרצה בגדר. איך לא עלו על זה? זו פרצה ממש גדולה.
"אני לא נכנסת" אמרתי מבהירה לו את עצמי. "בבקשה" אמר לי מתחנן. איף איזה מעצבן. "ואם יתפסו אותי?" שאלתי בלחישה והסתכלתי לצדדים. "אני מבטיח לך שלא" אמר והנהנתי.
עברתי לצד השני דרך הפרצה. הכל נראה פתאום כל כך שונה.

"אמההה" לחשתי בצעקה לכיוונה. היא התקרבה אליי והסתכלה לצדדים כדי לראות שאף אחד לא מסתכל. "מה?" שאלה. "אם שואלים עליי, תשקרי" אמרתי והיא הנהנה.

"בואי לכאן" סהר אמר לי והוביל אותי לסוג של 'חצר אחורית'.
ישבנו על הרצפה שם, רק שנינו. דווקא די נחמד, תכף הוא בטח יתחיל לעצבן.
"אמ.. רצית לדבר איתי על משהו?" שאלתי מחכה לתשובה. "לא.. לא ממש" ענה והסתכל עליי. אוי העיניים האלה משגעות אותי.
"אז למה קראת לי?! מפגר!" אמרתי כועסת. "כי אני אוהב שאת איתי" אמר ונרגעתי. "סהר.. פליז אל תדבר אליי ככה" אמרתי מזיזה את ראשי הצידה מביישנות. "למה נסיכה?" שאל והזיז את הסנטר שלי וגרם לי להסתכל עליו.
הסתכלתי בעיניו, בעיניים הכל כך יפות האלה. אני שבויה, תרתי משמע.
לרגע הרגשתי כאילו הוא מתקרב אליי, כאילו הוא בא לנשק אותי.
"מה אתה עושה?!" צעקתי ו'התעוררתי' מהחלום. הוא באמת ניסה לנשק אותי. "תירגעי! מה יש לך?" שאל מסתכל לצדדים כדי לראות אם אף אחד לא שמע אותנו. "טוב אני הולכת" אמרתי ורציתי לקום אבל סהר תפס אותי. "די!! תן לי ללכת" אמרתי וניסיתי לשחרר את עצמי מאחיזתו. פאק הוא חזק.
"אל תסרבי לי" אמר בקול הזה שלו וגרם לי להסתכל בעיניו. הוא משתמש בהן כאילו זה קסם. וזה עובד.
"שבי" אמר לי בעדינות וישבתי כמו ילדה טובה. מה עובר עלייך אנאבל?!
הוא ליטף את פניי ולחיי האדימו. "סהר.." אמרתי את שמו בשקט והוא העביר את עיניו על פניי, סורק אותן.
"יש לך שפתיים יפות" אמר ברכות וליטף את שפתי התחתונה. רציתי לנשק אותו.

{בארוחת ערב}
"את יושבת לידי" קולו של סהר היה מאחוריי ונשימותיו החמימות היו על צווארי, קיבלתי צמרמורות. אנאבל מה קורה לך?!
"פסדר, בתנאי שתיתן גם לאמה לשבת" אמרתי והסתובבתי אליו כדי לוודא שהיא מסכים.
הוא הסתכל בעיניי בכעס, כאילו אמרתי משהו אסור.
"רק הפעם" אמר והעביר את מבטו למקום אחר. לא עניתי והמשכתי להסתכל עליו.
אולי הוא בעצם טוב? אולי כדאי לתת לו סיכוי.

התיישבנו בשולחן והתחלנו לאכול.
"סהר מאמי, הבנתי שאני יפה, עכשיו אתה מוכן להפסיק להסתכל עליי?!" עוד שנייה צרחתי. "חח אני אנסה" ענה לי והוריד לרגע את העיניים אבל מיהר להחזיר אותן אליי.
צחקקתי לי בשקט והמשכתי לאכול.
"הייייי" קולה של אמה היה מאחוריי ובשנייה היא שמה את מגש האוכל על השולחן.
היא הסתכלה בפחד על סהר, היא פחדה שהוא יגיד לה משהו על זה.
הסתכלתי עליו גם, התפללתי שלא יעיר לה הפעם. סהר המשיך לאכול וממש ריסן את עצמו.

~נקודת מבט סהר~
אמה התיישבה איתנו. כל כך כעסתי. רציתי להישאר רק אני ואנאבל, אבל כבר הסכמתי.
אמה פחדה שאני אגיד לה משהו על זה שהיא באה לשבת כאן, אבל לא אמרתי כלום. אני מכבד את הבקשה של אנאבל.
הן דיברו ביניהן ואני המשכתי להסתכל על אנאבל, פאק היא יפה! מה קורה לך סהר?! אתה מתאהב? חס וחלילה.

כולם כבר חזרו לתאים שלהם ורק אנאבל ואני נשארנו.
"אני אקח את זה" אמרתי לה ולקחתי ממה את המגש.
"וואו איזה ג'נטלמן" אמרה לי וצחקקה. "זו פעם אחרונה שאני עושה את זה" אמרתי והיא המשיכה לצחוק.
"מה את צוחקת?" שאלתי אחרי כמה שניות של שקט וצחוק. "כי זה ממש לא מתאים לך" אמרה לי. היא צודקת. מאז שהיא באה אני רק משתנה.
"בואי נצא קצת" אמרתי לה ועזבתי את המגשים. "לאן? מפגר" אמרה לי וגלגלה עיניים. "נתחבא, מה אכפת לך?" שאלתי אותה והיא הסתכלה עליי בלי לומר מילה, עם המבט האלוהי הזה שלה. הבנתי שהיא מסכימה.