גם כן את

פרק 29

{אחרי שבועיים, מוצאי שבת}
התיק שלי כבר היה מוכן עם כל הדברים.
אתמול בערב סהר, אמה ואלאור ארגנו לי מסיבה קטנה כשהתגנבנו החוצה בלילה. מזל שלא תפסו אותנו. אה, וברור שסהר כיסה את המצלמות.
שמנו מוזיקה אבל בווליום חלש מאוד, זה די ביאס.
הם הביאו אוכל ושתייה... היה ממש כיף. אני לא אשקר.

"את הולכת" אמה אמרה לי עצובה ופרצה בבכי כשהתחבקנו. "די.. אל תבכי יפה שלי" אמרתי לה וחיבקתי אותה יותר חזק.
"חסר לך שלא נדבר!" צעקה עליי וניגבה את הדמעות. "מי שמדברת. אם את לא מדברת איתי את מתה!" אמרתי לה והיא צחקה בין הבכי.
"אני אתגעגע" שמעתי את סהר מאחוריי.
"סהר.." מלמלתי אבל בשנייה הוא נישק את שפתיי צרפתית.
"אל תדברי" מלמל בין שפתינו ונישקתי אותו יותר חזק.
חיבקתי את צווארו והוא חיבק את מותניי חזק.
"אם את לא שומרת על קשר אני הורג אותך" שמעתי את אלאור אומר ומיהרתי לנגב את הדמעות והתנתקתי מסהר אחרי החיבוק וחיבקתי את אלאור. "נתגעגע אלייך" אמר לי וחייכתי.
הם לא משקרים. אני יודעת שהם באמת יתגעגעו אליי.
שמתי לב שסהר טיפה כעס מזה שאני מתחבקת עם אלאור הרבה זמן אז התנתקתי ממנו.
"די אני לא יכולה יותר!!" אמה צעקה בבכי וחיבקה אותי חזק שוב. "לא ידעתי שאת כזאת רגישה" אמרתי לה וניגבתי את הדמעות. "מי שמדברת" אמרה וצחקנו.

המונית שלי הגיעה ונתתי חיבוק אחרון לסהר. "עוד שנתיים נתראה" לחש לי ועוד דמעה זלגה מעיני. "בבקשה אל תגיד את זה" אמרתי מושכת באפי והוא מנשק כל דמעה שנזלה לי.
"יש לך עט?" שאלתי את נהג המונית והוא נתן לי.
הרמתי לסהר את היד וכתבתי לו את המספר שלי. "אני מחכה לטלפון" אמרתי בחיוך והיא נישק את שפתיי כאילו הוא טורף אותי.
"זמן זה כסף" נהג המונית אמר לנו והתנתקתי מסהר בלית ברירה.
הסתכלתי בעיניו עוד כמה שניות ואז נכנסתי למונית. אני לא יכולה להישאר שם יותר, זה קשה לי. באמת.
סהר שלח לי נשיקה באויר דרך החלון וניגבתי את הדמעות שוב.
הנהג מונית התחיל לנסוע, "יותר מהר" ביקשתי ממנו והוא עשה כדבריי. אני לא יכולה להישאר כאן כשכולם ככה, בוכים בגללי.

אני חושבת שהיה לי די טוב בכלא הזה. אמנם לא למדתי לא לעשות דברים לא חוקיים אבל... למדתי מה זאת אהבה. אני לא ידעתי מה זה.
אבל אני מפחדת. אני מפחדת שסהר יתאהב במישהי אחרת. בכל זאת, שנתיים. זה מלא זמן.
אני בוטחת בו, אבל גם נורא מפחדת. אני בטוחה שעכשיו הוא כועס ובוכה בגללי. אבל מה יקרה בעוד שנה או שנתיים? אולי הוא לא יאהב אותי יותר?
לא, זה לא יהיה ככה. הוא אוהב אותי. אני יודעת.

אחרי 30 דקות נסיעה הגענו לבית שלי. שילמתי לנהג ועמדתי עם התיק מול הדלת.
'יהיה טוב' הקול הפנימי שלי אמר שנייה לפני שנכנסתי.
ואז... ריף הייתה שם.
"מ...מה את עושה כאן?!" שאלתי אותה ורצתי אליה לחיבוק וקפצתי עליה.
"השתחררתי היום, בדיוק כמוך" אמרה לי וחייכתי.
"את לא מבינה כמה התגעגעתי!!" צעקתי לה והיא חייכה וחיבקה אותי יותר חזק.
"גם אני יפה שלי! את לא מבינה כמה!!" היא צעקה ושתינו נפלנו על הרצפה מחובקות ובוכות מאושר.
----------
היוששש!😍
אני יודעת שמלא זמן לא העלתי פרק... הטלפון שלי היה בתיקון ועכשיו הכל בסדר🤗
הפרק הבא יהיה אפילוג😚
איך הסיפור?👇🏻❤