גם כן את

פרק 7

~נקודת מבט אנאבל~
יצאנו החוצה וכל שנייה הסתכלנו לצדדים כדי לראות שאף אחד לא מסתכל.
הלכנו לחצר של הבנים, איפה שהיינו בבוקר.
ישבנו באותו מקום שהיינו והתחלנו לדבר.

"...ובגלל זה נכנסתי לכלא" אמרתי מסבירה לו איך הגעתי לכאן. "ואללה" אמר מתפעל מיכולותיי. "ואיך אתה?" שאלתי והוא סובב את ראשו לצד השני. "מה יש לך?" שאלתי והוא הסתובב. "לא רוצה לספר" אמר כמו ילד קטן. "כאילו מה כבר עשית" אמרתי מגלגלת עיניים. "אין לך מושג מה עשיתי" אמר והסתכל בעיניי באיום. "בסדר, תירגע" אמרתי בפחד. היו כמה שניות של שקט עד ש...
"מי פה?" שמענו קול של גבר די מבוגר וראינו אור מפנס, הבנו שזה אחד השוטרים שעובדים כאן. סהר ואני קמנו מהר והוא דחף אותי לאיזה מקום סגור שהיה שם, זה היה נראה כמו ארון.
נעמדנו צמודים כי זה היה מקום קטן. סהר לא רצה למחוץ אותי אז הוא שם את ידיו מצדדי ראשי ונאנח. אוי הידיים השריריות האלה.
לא היה הרבה חמצן והתחיל להיות ממש חם, התחלנו להזיע. הסתכלתי בעיניו. הוא יותר גבוה ממני אז הוא היה צריך להוריד את ראשו אליי. "גם ככה את יפה" אמר לי ונתתי לו מכות קטנות על חזהו.
חיכינו שהשוטר ילך ואז יצאנו משם, מזיעים עד מוות כאילו עשינו משהו.
"סופסוף אוויר!" אמרתי וסהר סגר לי את הפה מיד. "שקט!" לחש לי בצעקה והורדתי את ידו מפי. המגע שלו נעים שאלוהים יעזור לי.
סהר התקדם קצת לעבר הגדר ובדק שהשוטר באמת הלך.
"השטח נקי" אמר לי והתקדם אליי. "אני לא בסרט פעולה, מאמי" אמרתי והוא צחקק.
התיישבנו בחזרה באותו מקום שהיינו ולא דיברנו לפחות דקה שלמה!
"אני עייפה" אמרתי והסתכלתי טיפה על סהר כדי לראות אם הוא לא כועס שבאלי ללכת. "רוצה ללכת?" שאל אותי. "כ.. כן.." אמרתי מפחדת מתגובתו.
"בואי" אמר לי והושיט לי יד שנייה אחרי שקם. נתתי לו את ידי והוא משך אותי אליו חזק. נצמדתי אליו והוא שם את ידו השנייה על מותני. אמלה הצמרמורות האלה. הסתכלנו אחד לשני בעיניים.
"את מעניינת אותי" אמר לי בקול האלוהי הזה שלו. אוחחחחח.
"סהר.." לחשתי והוא בשנייה נישק את שפתיי.
השפתיים האלה, וואו. כל כך רכות, כל כך טעימות, כל כך נעימות.