{בשעה 17:34} סהר ואני יצאנו לאכול בחוץ ואמה נשארה בבית. אני חושבת שהיא מדברת בסתר עם ריף. כאילו... זה סבבה, אני לא כועסת, ריף בריב איתי, לא עם אמה. "אוקיי תקשיב אתה פשוט חייב לטעות את זה!" אמרתי מתלהבת מהאוכל. "די נו עזבי אותי, אני מפוצץ" סהר אמר והתחלתי לצחוק. אני כל שנייה הבאתי לו לאכול משהו, הוא בטח מת להקיא. הטלפון שלי צלצל וראיתי מי זה. זאת ריף. "תעני לה" סהר אמר כששם לב שבהיתי בטלפון. "לא. אני לא עונה לה" אמרתי בשיא הביטחון. "די נו, פשוט תעני לה וזהו. תסדרו את העניינים שלכם ותגמרו עם זה" הוא דירבן אותי לדבר. "איך נסדר בדיוק את העניינים? היא נישקה אותך! אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור. ותאמין לי, שאם היה אפשר, הייתי מחזירה את ריף הביתה. אני לא עד כדי כך רעה" אמרתי והטלפון הפסיק לצלצל אך שנייה אחרי זה הוא צלצל שוב. "תעני לה כבר" סהר אמר, לרגע היה נדמה לי שהוא כועס. "טוב, בסדר" אמרתי בייאוש והרמתי את הטלפון ועניתי לה. "דברי מהר, אין לי זמן" אמרתי וסהר עשה לי פרצוף. "אנאבל, בבקשה בואי נדבר כמו בני אדם" היא אמרה לי. "טוב. תגידי לי איפה ומתי" אמרתי וגלגלתי עיניים. אני מעדיפה לסדר איתה את העניינים. זה יהיה טוב לכולם. "היום? את יכולה?" היא שאלה. "איפה?" התעלמתי משאלתה. "אצלי בבית" היא אמרה. "יש לך בית?" נדהמתי. "התקדמתי קצת, את יודעת" היא אמרה בהתחכמות ולא אהבתי את זה. "טוב, תגידי שעה" העברתי נושא. בערך. "שש וחצי?" היא שאלה. "סגור" אמרתי ולא נתתי לה להגיד כלום וניתקתי.
"אני נפגשת איתה" סיכמתי את כל השיחה לסהר. "זה יעשה לך טוב" הוא אמר בחיוך. "אני בספק" מלמלתי ונאנחתי.
חזרנו הביתה ושמענו את אמה מדברת בטלפון וצוחקת. "עם מי?!" היא צעקה מהחדר. עליתי אליה מהר כי רציתי לדעת עם מי היא מדברת. "ברור שאני מכירה את הבוגד הזה! תיפרדו עכשיו!" היא צעקה ופתחתי טיפה את הדלת בשביל לראות. "טוב אני אדבר איתך אחרי זה" אמה אמרה כשהבחינה בי וסגרה את הטלפון. היא הסתכלה עליי במבט חשוד. "עם מי דיברת?" שאלתי את השאלה הזאת כי ידעתי שהיא רוצה שאשאל. "את לא תכעסי?" היא ששאלה בהיסוס. "אני לא. מבטיחה" אמרתי. "עם ריף" היא הודתה והנהנתי. ידעתי. "את כועסת?" היא מיהרה לשאול. "לא" עניתי בשיא הכנות. באמת שאני לא כועסת. "אפשר לשאול על מה דיברתן?" שאלתי וסגרתי את הדלת והתקרבתי לאמה. "אמ.. לא משהו מיוחד.. היא אמרה לי שאת הולכת להיפגש איתה" היא אמרה. "אמת" עניתי. "אפשר לשאול למה?" היא שאלה. "לא משהו מיוחד" חזרתי על דבריה של אמה. "את מפחדת ממני?" שאלתי אותה כשראיתי איך היא מסתכלת עליי בפחד. "לא.. לא" היא ענתה. "אני באמת לא כועסת על זה שאת מדברת איתה. באמת. אני הולכת להיפגש איתה ובטח נדבר על זה..." הסברתי לה לשם מה הפגישה שלי ושל ריף. "ואללה" היא אמרה והנהנתי. "אנאבל!" שמעתי את סהר צועק מלמטה. "מה?" צעקתי לו בחזרה. "יש לך טלפון" הוא צעק לי וירדתי אליו מהר.
"הלו?" עניתי. זו הייתה ריף. "נוכל להקדים את הפגישה?" היא ישר נגשה לעניין. פגישה עלק. "למתי?" שאלתי. "שש" ענתה והסכמתי. סגרתי מהר את הטלפון ועליתי לחדר להתארגן. מה יש לריף להגיד לי כל כך דחוף? הבנתי שהיא רוצה להשלים, אבל להקדים בשביל זה את שעת ההגעה? זה כנראה ממש דחוף.
לבשתי את זה👇🏻
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
ויצאתי לעבר המיקום שהיא שלחה לי בווצאפ. הבית החדש שלה, כנראה.
דפקתי על הדלת והיא פתחה אותה שנייה אחרי. היא ממש חיכתה לי. היא לא ידעה אם לתת לי חיבוק או לא אז פשוט נכנסתי בלי להגיד כלום. התיישבתי בספה והיא התיישבה מולי. "אוי סליחה, מים? קפה?" היא שאלה אותי ומיד קמה ממקומה. "לא לא, אני רק רוצה לסיים את השיחה הזאת" אמרתי באדישות והיא נאנחה בייאוש. "תראי, אנאבל, אני באמת מאוד מצטערת על מה שקרה. אני בחיים לא רציתי שנריב ככה" היא אמרה לי בכנות ופניה היו נפולות. "אז את מבקשת שנשלים" קבעתי והיא הנהנה מעט. "את מבינה מה עשית? את נישקת את בן הזוג שלי. ואת יודעת מה יצא לך מזה? חוץ מהטעם של הרוק שלו בפה שלך, את איבדת את האמון שלי בך. את יודעת כמה זה חמור?" שאלתי אותה ויכולתי לראות דמעה שזלגה לה. "אני מצטערת, אנאבל. כל כך" היא מלמלה והתחעלה לבכות בכי מר. עם כל זה שאני כועסת עליה, קשה לי לראות אותה ככה. באותה שנייה פשוט חיבקתי אותה חזק. אני חושבת שדמעתי. "תסלחי לי אנאבל, בבקשה. אני מתחננת" היא אמרה בבכי והתחלתי לבכות גם אני. אני לא יכולה לראות אותה ככה. זה שובר אותי, זה הורג אותי מבפנים.
אני לא יודעת אם לסלוח לה. בפעם הראשונה היא רק הסתכלה, וזה הפריע לי מאוד. בפעם השנייה היא נישקה אותו. יש משהו יותר גרוע מזה? טוב...לשכב איתו זה לא נחשב כרגע. ---------- ערב טוב חמודיםםם😚😍 מה אתם חושבים, אנאבל תסלח לריף?👇🏻
