גם כן את

פרק 46

{יום ראשון בבוקר}
שלושה ימים לא דיברתי עם ריף. זה היה די קשה, בהתחשב בעובדה שהיא גרה איתי ושליחת המבטים שלה לסהר.
ביני לבין סהר בשלושת הימים האלו הקשר היה די מוזר. פעם הוא התייחס אליי ברצינות ופעם כאילו... לא יודעת איך להסביר, אבל זה לא מתאים לו.
הוא כאילו כועס עליי? על זה שנישקתי אותי כי רציתי שריף תקנא?
הוא צודק, לא הייתי צריכה לעשות את זה, אבל זה כבר קרה. ואני בהחלט מתחרטת.

"אולי תדברי איתה? תגידי לה שאת מצטערת" סהר דירבן אותי ללכת אל ריף ולבקש ממנה סליחה.
אנחנו יושבים בארוחת בוקר שריף הכינה ובכל רגע יש מבטים.
ריף מסתכלת עליי, מסתכלת על סהר ושוב עליי. במהירות.
היא משפילה את מבטה מידי פעם ודמעות עדיין זולגות לה כשהיא מביטה בי.
זה הורג אותי מבפנים לראות אותה ככה. היא החברה הכי טובה שלי! איך יכולתי?!

והפרס לנערה שהורסת את חייהן של חברות שלה עובר ל... אנאבל!

באתי להגיד לריף שתבוא איתי שנייה לחדר לדבר אבל ממש שניה לפני היא פשוט קמה והלכה לשירותים ונעלה את עצמה בפנים.
שמענו קולות של בכי מר.

כבר שלושה ימים אני שומעת בלילות את הבכי שלה וזה גורם לי לבכות גם. זה הורג אותי. מודה.
איך אני אלך עכשיו לדבר איתה? היא בטח בחיים לא תרצה לדבר איתי עכשיו. ובצדק, עשיתי משהו שמאוד פגע בה... ואני כל כך מצטערת על זה. הודות לסהר, הוא זה שפתח את עיניי ונתן לי להבחין בסיטואציה.

"אני מרגישה לא קשורה" אמה אמרה בצחקוק וסהר ואני הסתכלנו עליה בפנים נפולות.
"מה יש לכם?" היא שאלה ברצינות. היא היחידה שלא מעודכנת כאן. איך ריף לא סיפה לה? הן הרי חברות טובות...
"מישהו מוכן להסביר לי?!" היא הרימה טיפה את קולה ו'העירה' אותנו.
"היה איזה קטע עם ריף... זה הכל" סהר אמר לה והמשיך לאכול.
אני עדיין בשוק שריף הסכימה להכין גם לי אוכל.
"מה קטע? איזה קטע? מה קרה?" אמה נלחצה. כל כך מתאים לה.
"סתם.. סיפור ארוך" אמרתי והמשכתי לאכול, אבל אז הפסקתי. הרגשתי לא בנוח שאני אוכלת את האוכל שריף הכינה לי, זאת שפגעתי בה.
"את חייבת ללכת לדבר איתה, אני אשאר כאן עם אמה ונסדר, ועל הדרך אני אספר לה" סהר לחש לי והנהנתי.

קמתי ממקומי ודפקתי על הדלת של השירותים.
אין מענה, רק קולות בכי ומשיכות אף.
"ריף.. אני.. אני מצטערת... נוכל לדבר?" אמרתי בקול חלש שאני לא חושבת שהיא כל כך שמעה והרכנתי את ראשי.
אחרי כמה שניות ארוכות של שקט היא פתחה את הדלת.
הסתכלתי על פניה, כולה אדומה, מלאה בדמעות. וכל זה בגללי.
"נדבר בחדר" אמרה לי בקול חלש ויצאה מהר מהשירותים. היא לא יכלה להסתכל לי בעיניים.

נכנסנו לחדר והיא סגרה את הדלת.
"יודעת מה? אולי נלך לחדר אחר? אני חושבת שיש כאן תחושות רעות" היא אמרה ובאה לצאת מהחדר אבל עצרתי אותה.
היא אמרה את זה כי היינו באותו חדר שבו רבנו.
"אנחנו נדבר כאן ונסדר את הכל. אני מבטיחה" אמרתי והיא הסתכלה עליי כמה שניות והתיישבה על המיטה.

"אני יודעת שפגעתי בך. זו הייתה המטרה" אמרתי בתור התחלה. התחלה גרועה.
"ואני מתחרטת על זה מאוד" המשכתי והיא רק משכה את אפה בלי לדבר.
"בימים האחרונים, כשאני רואה אותך בוכה, זה הורג אותי מבפנים, אני לא אשקר. ואני עכשיו מבקשת סליחה, אני מקווה שתסלחי לי. זו הייתה טעות גדולה מאוד מצידי, ואני מתחרטת על כל שנייה שעברה באותה סיטואציה" אמרתי בכאב לב. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שבאמת הייתי פתוחה ככה מבחינה רגשית כזאת עם בנאדם.
"אני אהיה גם פתוחה איתך ואודה בכמה דברים" היא התחילה לומר בקול רועד והתמקמתי יותר במקומי והייתי מוכנה להקשב לה.
"כשהגעת איתו הביתה, אחרי שהשתחררתם מהכלא, ישר נדלקתי עליו. הוא חתיך, האישיות שלו הורסת ואני באמת מאוד שמחה שמצאת לך מישהו כזה. אבל את יודעת איך זה רגשות ואהבה, אי אפשר להשתלט על זה, זה פשוט נכנס. אני מודה שהתאהבתי בו ובגלל זה כל המבטים, אבל זה לא בקטע של לעשות לך דווקא. ממש לא. ואני מצטערת אם חשבת אחרת" היא אמרה והנהנתי והרכנתי את ראשי בבושה.
"אני מאוד מצטערת שצעקתי עלייך... אני לא ידעתי שזה מה שאת מרגישה, הייתי צריכה להקשיב לך קודם לפני שהסקתי מסקנות. אני מצטערת" אמרתי ומיהרתי לנגב את הדמעה שנלזה לי.
"אני סולחת" היא אמרה ועל פניי התנשא חיוך.
"ב..באמת?" שאלתי ומשכתי באפי. היא הנהנה בחיוך וחיבקתי אותה חזק.
"אני כל כך אוהבת אותך עד שהסכמתי לעצמי להכין גם לך אוכל כשאנחנו בריב" היא אמרה והסתכלתי בפניה. "אני אוהבת אותך" אמרתי וחיבקתי אותה שוב חזק. כך גם היא.
היא סלחה לי. היא סלחה לי? היא סלחה לי!
"שמעתי מה קרה!" פתאום אמה נכנסה בהתנשפות לחדר.
"אוו" היא מלמלה כשראתה אותנו מתחבקות. היא הבינה שהשלמנו.
"אם לא הייתן משלימות הייתי הורגת אתכן" היא אמרה בחיוך ובאה להתחבק איתנו.
חיבקנו אותה בחזרה ויכולתי לראות שסהר עומד במשקוף הדלת, נשען עליה בשילוב ידיים ומסתכל עלינו בחיוך.

השלמנו.
----------
ערב טוב לכולם😍💎
הייתי חייבת להשלים בין אנאבל וריף... סורי אם זה היה ריב מהיר כאן😂💕 זה פשוט היה קורע לב! בשבילי לפחות..
👇🏻👇🏻👇🏻שמחים שהן השלימו?👇🏻👇🏻👇🏻