פרארי אדומה

פרק 2

קמילה התקשרה אל ג'ואי. גם אם הוא מתמזמז עם מיילי הוא יענה, חשבה קמילה. היא חיכתה על הקו דקה וחצי אבל הוא לא ענה. אין תשובה. 

''...הגעתם לתא הקולי של...'' אמר המשיבון. אמא שלך! היא חשבה. 

בלית ברירה ובחוסר רצון היא חיפשה את המספר של מיילי. היא מצאה אותו כעבור כמה שניות והתקשרה למיילי. היא ענתה מיד. 

''מי זה?'' שאלה מיילי. קמילה חבטה במצחה. 

''ראית את ג'ואי?'' אמרה קמילה והתעלמה מהשאלה שלה.

''קמילה? כן, אני ראיתי אותו, דיברנו... קצת, והוא אמר לי שהוא ילך אלייך כבר לפני 20 ומשהו דקות. הוא לא בא?'' השיבה מיילי. 

''לא, הוא בא. רק סתם רציתי להתקשר אלייך כי אנחנו כאלה חברות טובות ולשאול אם ראית את ג'ואי. את יודעת, דרמה רגילה של 'בסטיות','' אמרה קמילה בצינה. 

''היינו ליד היער. אני כבר לא שם.''

''אוקיי להתראות. תודה.'' אמרה קמילה וניתקה את השיחה. היער היה במרחק של עשרים דקות הליכה, וחמש עשרה דקות ריצה. הייתה לקמילה הרגשה שמשהו קורה אז היא החלה לרוץ במלוא המרץ. היא לא ראתה שום דבר בכניסה ליער. היא נכנסה ליער והריחה דם. היא רצה יותר עמוק. הרוח נשפה באוזנייה של קמילה אבל זה לא הפריע לה. היא התחילה להשתעל. עיניה נעשו יבשות. השיער נכנס לה לעיניים אך לא הפריע אותה מלראות את זה.

היא ראתה את זה. ולא האמינה למה שהיא רואה. היא קיוותה שזה חלום.

הוא שכב שם על האדמה. שלולית של דם אדום טרי מתחתיו. היא רצה אליו. מכונית אדומה מסוג פרארי התרחקה מהמקום. היא ניסתה לראות את המספר של הרכב אבל לא היה את לוחית הרישוי. הוציאו אותה. הכל התערפל ברגע שהיא ראתה אותו ככה. 

''ג'ואי!'' היא אמרה והתיישבה לידו בעודה בוכה. הדמעות לא הפסיקו לזלוג לה מהעיניים. היא התקשרה לאמבולנס. נשימותיו היו קצרות מאוד. ניכר היה שהוא רצה להגיד לקמילה משהו אך התקשה בזה. 

'' אל תס...תסמ...תסמכי על אף... אח...ד..'' הוא אמר לה.  עיניו נעצמו ונשימתו נעצרה. 

''בבקשה אל תלך.'' לחשה קמילה בבכי והחזיקה לו את היד. אבל זה היה מאוחר מדי. היא הרגישה שמשהו בה מת ביחד איתו. הדמעות טישטשו את הראייה שלה והיא אפילו לא טרחה לנגב אותן. 

''זה לא יכול להיגמר ככה, ג'ו, זה לא יכול להיגמר ככה.  לא אמרתי לך מה אני מרגישה.. יש לנו רשימה של דברים לעשות, הייתה לנו רשימה... תחזור, אני מתחננת. בבקשה. אתה הבטחת שתהיה. אתה היית אמור להיות איתי, למה לא באת? הבטחת לא להשאיר אותי לבד. בבקשה תחזור.'' היא לחשה בבכי. 

 היא חיכתה עד שהאמבולנס הגיע וצפתה באנשים האלה לוקחים אותו על אלונקה, מנסים לעשות החייאה אך ללא הצלחה וקובעים את מותו במקום. היא התקשרה אל אמו של ג'ואי. היא אמרה שמשהו קרה לו ביער. לא היה לה לב להגיד לה שהוא לא ייכנס בדלת של ביתם יותר. אביו של ג'ואי לא בתמונה. הוא נטש אותו ואת אמו כשג'ואי היה בן 3, והוא לא ניסה ליצור איתם קשר מאז. ג'ואי הוא בן יחיד. אז זה אומר שאמא שלו תהיה לגמרי לבד עכשיו, חשבה קמילה. היא הרגישה רע בשבילה. היא הייתה בנאדם טוב וכל זה לא הגיע לה. אבל גם אם היא הייתה בנאדם רע זה לא היה מגיע לה. זה לא מגיע לאף אחד.