קמילה
נכנסתי לחדר הקטן אחרי הבלש מייק, לחוצה קצת. מפחדת להיזכר בדברים שאני לא מעוניינת להיזכר. זה לא שלא זכרתי את מה שקרה. זכרתי את זה יותר מדי טוב. אני זוכרת את זה כל הזמן, כל שעה, כל דקה. זאת הבעיה. אבל אף פעם לא דיברתי על זה לעומק עם אף אחד. לא רציתי, אם להגיד את האמת. לא רציתי להתחיל לספר על החבר הכי טוב שלי. הייתי הראשונה שנכנסת.
פחדתי מהאמת. רציתי שזה יתברר לבסוף כתאונה מטומטמת אבל ידעתי שזה לא תאונה. וזה רחוק מלהיות מטומטם. כל הכיתה קיבלה זימונים לחקירה, וכולם היו להיום, אחד אחרי השני. חלקם היו נראים מבולבלים, חלקם היו נראים עייפים, חלקם היו נראים לחוצים, חלקם דיברו עם חבריהם. תהיתי למה הם רוצים לעשות חקירה רק עכשיו, ולא באותו היום שזה קרה? אותו שבוע, לפחות? עבר כבר שבועיים וחצי בערך, שלוש אולי.
בחנתי את החדר. כולו היה צבוע באפור מדכא. היה למעלה חלון סורגים אחד שאיפשר לנשום, מצלמת אבטחה אחת הייתה בפינה למעלה, בוחנת כל צעד ותנועה שלי. מחכה לרגע שבו אעשה משהו מפליל.
החדר הזה נתן לי חשק לקפוץ מהחלון.
''בואי תשבי.'' הוא אמר וסימן בעיניו על הכיסא שמולו. התיישבתי, מבטי למטה ואני משחקת באצבעותיי. אני כמעט בטוחה שנראיתי אשמה. אבל אני תמיד נראית אשמה. מכשיר הקלטה היה על השולחן. הוא לחץ על הכפתור האדום והפעיל אותו.
''שם?'' הוא התחיל.
''קמילה מילר.''
''אז מה קרה בתאריך השמונה עשרה לדצמבר בשעות שתיים-שתיים וחצי לערך?'' שאל מייק.
זכיתי בלוטו. ''ג'..ג'ואי ג'נסן מת.''
''איך גילית את זה?''
''כמה זמן לפני שזה קרה, אני וג'ואי התכתבנו. הוא היה צריך לעזור לאקסית שלו ו-''
''מי הייתה האקסית שלו?'' שאל מייק. נשמתי עמוק.
''מיילי סמית'.''
''תמשיכי.''
''הוא היה צריך לעזור לאקסית שלו במשהו בסיום הלימודים,'' אמרתי. לא סיפרתי על מה שקרה למיילי שעוד לא הצלחתי לקשר את זה לרצח של ג'ואי. ומשום מה לא רציתי להוסיף את זה. זה משהו אישי שלה. זה בטח לא הסיפור שלי לספר. ''הוא אמר לי שזה בטח לא ייקח יותר מרבע שעה-עשרים דקות ושאני אחכה לו במקום הקבוע שלנו,'' לא סיימתי משפט וכבר הוא קטע אותי שוב.
''איפה זה המקום הקבוע שלכם?''
''בבית קפה שבעיירה. האוס.'' הוא רשם משהו בפנקס שלו כאילו היינו במסעדה ואמרתי לו מה אני רוצה להזמין.
''תמשיכי.''
''אז אחרי שחיכיתי מעל ארבעים וחמש דקות, הבנתי שמשהו לא בסדר. התקשרתי למיילי ושאלתי אותה אם הוא איתה. היא אמרה שהוא סיים לדבר איתה כבר לפני בערך עשרים דקות ואמר לה שהוא ילך אלי. היא אמרה שהם היו ליד היער. אז רצתי את כל הדרך מהאוס עד היער, מרגישה שמשהו לא בסדר. לא ראיתי כלום בכניסה ליער. רק הרחתי דם. רצתי מהר יותר ומהר יותר ואז באמצע היער אני ראיתי אותו שם, מדמם. ראיתי אותו וראיתי מכונית מסוג פרארי, אדומה, בלי לוחית הרישוי, מתרחקת מהיער כמה שיותר מהר. הלכתי אליו ישר ואז הוא... מת.''
YOU ARE READING
פרארי אדומה
Mystery / Thriller***הסיפור גמור*** קמילה תמיד דימתה את חייה לבלון שסיכה מאיימת לפוצץ אותו בכל רגע. משהו חייב לקרות. ואז, הסיכה התקרבה יותר מדי אל הבלון והפיצוץ קרה. באותו היום ששינה את חייה קמילה מוצאת את חברה הטוב נרצח. לפני שהיא מספיקה לראות מי עשה את זה הרוצח מ...
