''תלמידים, קבלו בבקשה את התלמידה החדשה, איזבלה פיטרס,'' הציגה המורה את התלמידה החדשה בכיתה. היא עמדה ליד המורה עם התיק על גבה וכולם הופנטו ממנה. בצדק. לא היה אפשר להתעלם מהנוכחות שלה- היה לה שיער ג'ינג'י גלי, עם עיניים שחורות מלאות ברק ושפתיים עבות ורודות ומזמינות. אפה היה קטן וגובהה היה מאיים מעט לחלק מהאנשים- מטר 1.75 לא הולך ברגל בכל זאת. נמשים כיסו את לחייה העליונות. היא הייתה מעט ביישנית והשפילה את מבטה. בכל זאת, כיתה חדשה.. אבל עם כל החששות היא לא התחרטה על כך שעברה לכאן, זה בטוח יהיה יותר טוב מבית הספר הקודם.
היא סקרה את כל הפרצופים במהירות, בחנה את השטח. היא כבר קלטה בדקות הספורות מה הולך כאן, ואת הדעה של מי הכי סופרים, וזה משחק לטובתה. היא לא רצתה שיקרה לה מה שקרה לה שם. לא. זה דף חדש, לא מכירים אותה פה. טוב, חוץ מהם.
''תבחרי לך מקום לשבת,'' אמרה המורה והתחילה ללמד. איזבלה הנהנה. היא התלבטה איפה לשבת ואז הבחינה בשני מקומות ריקים: בשולחן האחרון מצד שמאל, המקום ליד החלון, ואת השולחן שלידו. היא התיישבה ליד השולחן האחרון מצד שמאל וראתה שעדיין נועצים בה מבטים.
לפתע דלת הכיתה נכנסה וקמילה עמדה בפתח. ניכר היה שהיא התעוררה לפני כמה דקות, וכך היה. היא התעוררה לפני חצי שעה ונזכרה שיש בית ספר היום, גם לדניאל, שישן בשלווה. היא לא רצתה להעיר אותו אך לא הייתה לה ברירה. היא העירה אותו במהירות ועזרה לו להתלבש, וליוותה אותו לבית הספר. משם היא רצה לבית הספר שלה. השיעור הראשון היה עם המחנכת, שהיא גם המורה למתמטיקה, שהיחסים ביניהן היו בסדר בתור תלמידה למחנכת, אך בתור מורה למתמטיקה לתלמידה שמאחרת ומתחכמת- לא ממש.
''מה התירוץ הפעם, מילר?'' היא שאלה אותה. קמילה הרגישה את המבטים של כולם שורפים אותה. המפגש מעריצים בשתיים וחצי, אז תפסיקו להסתכל עלי.
''קמתי מאוחר,'' היא אמרה וגירדה בעורפה במבוכה. מבטה שלה ושל נייט הצטלב לשבריר שנייה, עד שקמילה הסיתה את מבטה. עברו ארבעה ימים מאז הלוויה ומאז האגם. קמילה סקרה את הכיתה המוכרת עד שעיניה נחתו על פנים לא מוכרות, במקום יותר מדי מוכר. המורה נאנחה.
''תשבי ותפתחי בעמוד 317 בספר.'' היא ויתרה לה. קמילה הנהנה והלכה לראות מי הג'ינג'ית שהתיישבה במקום שלו. היא התיישבה במקומה והוציאה את הספר מהתיק והתקרבה קצת לאיזבלה.
''את.. את יושבת במקו-'' קמילה התחילה להגיד אך איזבלה קטעה אותה.
''זה של מישהו? כי פשוט אין פה אף אחד, אז חשבתי ש-'' איזבלה התגוננה וזה היה תורה של קמילה לקטוע.
''זה של.. זה היה... טוב, לא משנה,'' ויתרה קמילה ונתנה לאיזבלה לשבת במקום של ג'ואי. היא ידעה שהוא לא יכול להישאר ריק לנצח. לכל אחד יש תחליף.
YOU ARE READING
פרארי אדומה
Mystery / Thriller***הסיפור גמור*** קמילה תמיד דימתה את חייה לבלון שסיכה מאיימת לפוצץ אותו בכל רגע. משהו חייב לקרות. ואז, הסיכה התקרבה יותר מדי אל הבלון והפיצוץ קרה. באותו היום ששינה את חייה קמילה מוצאת את חברה הטוב נרצח. לפני שהיא מספיקה לראות מי עשה את זה הרוצח מ...
