פרארי אדומה

פרק 55 - חלק א

קמילה

''מתי את חוזרת??'' שאל אותי דניאל כשהתקשרתי אליו בהפסקת הצהריים שהייתה לנו למרות שהשעה היא שש בערב. היינו בסאות'המפטון, בדרך לבית טיודור ששם. כל הטיול לא הצלחתי להתרכז. בטח לא כשנייט היה מלפניי ולא הפסקתי להריח את הריח המוכר שלו שאליו כל כך התגעגעתי, ובטח לא עם כל המחשבות האלה על ג'ואי ועל מה שקורה. 

''עוד מעט, דניאלי, עוד מעט. אני מצטערת שלא הספקתי להגיד לך על זה, פשוט הכל קרה ממש מהר.'' התמלאתי רגשות אשמה על זה שיצאתי והשארתי אותו לבד. טוב, טכנית לא השארתי אותו לבד. הוא עם אמא, והוא גם עם טום. הוא לא יהיה לבד. אבל אני עדיין מרגישה את ההרגשה המעיקה הזאת שאני נוטשת אותו.
"איך היה לך היום? שאלתי.

''היה כיף, למדתי לצייר נוף של שקיעה היום בשיעור אומנות!" התלהב דניאל. יכולתי לשמוע מהקול שלו שהוא מחייך. חייכתי אף אני.
"אחרי שאני חוזרת אתה חייב להראות לי את זה, כל הכבוד דניאלי."
"ואמא לקחה אותי מהבית ספר אז אני והיא עכשיו בבית והיא מדברת עם האיש הבלונדיני שצועק עלייך כל הזמן במסעדה שאת עובדת בה. " היית פשוט יכול להגיד הבוס שלי, דניאל.
"ומה את עשית?" הוא שאל.
"הו, היום שלי לא היה כל כך מעניין כמו שלך, אני מבטיחה לך. היינו במוזיאון שזה היה נחמד אבל לא מעבר ועכשיו אנחנו בדרך לאיזשהו בית מוכר בהיסטוריה."
"ואיפה אתם?" שאל דניאל. "דניאלי אם אתה מדבר עם קמילה תגיד לה שכשהיא תבוא אני אטפל בה כהוגן! עלאק משאירה מכתב וחושבת שזה בסדר..." שמעתי את הקול של אמא ברקע. 
"דניאל, תמסור לאמא שגם אני אוהבב...בב...ת... אאא...וו....תה...."
"קמילה? לא שומעים אותך!"
"דני.....אאל?" אמרתי והשיחה נותקה. קליטה מטומטמת, חשבתי בזעם. ניסיתי להתקשר שוב ועדיין לא הייתה קליטה. 

''קמילה, בואי. נוסעים לבית טיודור,'' אמר פטריק. 

''טוב.'' רק רציתי לגמור עם הטיול המעיק הזה שנחת עליי משום מקום. למה הסכמתי לבוא לפה בכלל?

נאנחתי והלכתי לכיוון האוטובוס בלית ברירה. כל היום הזה היה כל כך מתיש. מי בכלל יכול להתרכז בטיול כשנייט לא מפסיק לבהות בי וכשהרוצח של ג'ואי כמה מטרים ממני? 

התיישבתי באחד המושבים באמצע. לא מקדימה מדי, לא מאחורה מדי. היה יותר מדי רעש על מנת שאישן, אז לקחתי את האוזניות שפטריק הביא לי מוקדם יותר ורק הקשבתי לקצת מוזיקה בזמן שמחשבות לא הפסיקו להטריד את מנוחתי. 

אני צריכה לסיים את העניין הזה. אני צריכה לסגור מעגל ולהתעמת עם ג'יימס. זה כל כך... מופרך. הוא התנהג כל כך רגיל. הדבר היחיד שהיה מוזר זה היה כשהוא התחיל איתי בחקירה שהייתה לנו. זה היה באמת משום מקום. אבל זה לא מרמז על זה שהוא רוצח. ולמה שהוא יתחיל איתי בחקירה של רצח שהוא ביצע? הוא עד כדי כך חולני? איך הוא שמר על קור רוח מול המשטרה? איך המשטרה לא יכלה לגלות שילד בן שמונה עשרה ביצע רצח?