פרארי אדומה

פרק 10

לכבוד: קמילה מילר

תאריך: 19.12

תיק מספר: 3,000 

תאריך חקירה: 29.12

הזמנה לחקירה במשטרה

קמילה בהתה במסמך הזה זמן רב. עוד עשרה ימים החקירה שלה. ארבעה ימים לאחר חג המולד. 

היא הייתה בשיעור היסטוריה והרגישה איך עיניה נעצמות לאט לאט על השולחן. היא ישנה בקושי שעתיים בלילה, והגב שלה עדיין כאב קצת מהנפילה על הדשא. נייט האידיוט. המורה דיברה וכל מה שהיא שמעה זה את הקול של ג'ואי. את הרגת אותי. היא נרדמה בלי לשים לב ושכחה שהיא בכלל בבית הספר. הצלצול נשמע אבל קמילה לא שמעה אותו. היא הייתה שקועה בשינה. את הרגת אותי. 

''אני לא!'' היא התעוררה וצעקה בקול. כולם שמעו אותה והסתכלו עליה. הם בטח חושבים שאני פסיכית עכשיו, חשבה קמילה. היא שמעה צחקוקים ותהתה למה האדמה כבר לא בלעה אותה. היא הרימה את ראשה מהשולחן.  

''מה?'' שאלה אותה המורה פתאום והביטה בה ברחמים. 

''אני יכולה לצאת לשירותים?'' היא שאלה ושיפשפה את עיניה. המורה הנהנה. קמילה ידעה שגם אם היא תבקש מהמורה שתתחפש לארנבון ורוד ולרקוד מול כל הכיתה היא תסכים מרוב הרחמים שהיא מרגישה אליה. פתטי. 

היא קמה מהכיסא וראתה את כולם מסתכלים עליה. הלחיים שלה בערו. היא יצאה מהכיתה ורצה לשירותים שבקצה המסדרון. היא שטפה פנים בשביל להתרענן קצת כמו בבוקר אבל זה לא ריענן אותה. היה לה חם אבל היא ידעה שאם היא תוריד את הקפוצ'ון יהיה לה קר. לא התחשק לה לחזור לכיתה ולסבול את המבטים של כולם שוב, ואת הגיחוכים שלהם. היא חזרה לעץ ושכבה על הדשא. השמש הלכה לה ובמקומה באו עננים אפורים שכיסו את השמיים. היא הסתכלה על השמיים האפורים. כבר לא היה לה חם והזיעה התייבשה. היא הייתה כך רבע שעה, רק בהתה בשמיים ובעננים. היא יכלה לעשות את זה לנצח אם לא היה נשמע הצלצול. היא ראתה תלמידים מהכיתה שלה יוצאים עם תיקים על הגב לכיוון השער. היא הרימה גבה. יש לנו עוד שעתיים ללמוד. היא קמה והלכה לכיתה. תלמידים בודדים והמורה להיסטוריה עוד נשארו בכיתה והתארגנו ללכת אף הם- נייט, מיילי, ג'יימס ועוד מישהו מקבוצת הפוטבול, שצחק על קמילה הבוקר. המורה לקחה את קמילה לצד ואמרה לה שהתבטלו שעתיים של אנגלית בגלל שלמורה נולד ילד. קמילה הנהנה. 

''אני רוצה להגיד לך שאני מבינה אותך ואני מבינה איך את מרגישה, את לא לבד. טוב?'' קמילה התאפקה לא לגלגל לה עיניים בפרצוף. עוד מבוגר שחושב שהוא יודע מה היא מרגישה. 

''אוקיי. תודה.'' אם לא איבדת את החבר הכי טוב שלך בגלל האקסית שלו ולא צחקו עלייך בבית ספר וחשבו שאת חתיכת פסיכית שמדברת לעצמה, אז לא, את לא ממש מבינה אותי או את הרגשות שלי, אז תפסיקי להתנהג כאילו את כן.