פרארי אדומה

פרק 56 - פרק אחרון :)

קמילה

פקחתי את עיניי. לא, זה לא הגיוני. איך אני פה? ''נייט? מה הולך פה?'' שאלתי בבלבול. פיהקתי. הייתי כל כך עייפה.

''נו באמת, לא ראיתי אותך חצי שנה וככה את מעליבה אותי? נעלבתי קשות.'' הבטתי בו. עיניו החומות כדבש היו יפות יותר מתמיד. היינו בבית הישן שלי ונתקפתי געגועים. כל כך הרבה זיכרונות יש לי מהבית הזה.

''ג'ואי? איך אני רואה אותך?'' שאלתי בבלבול.

''מסתבר שאני הרבה בתת מודע שלך, קמילה. את רואה אותי כי את רוצה לראות אותי.'' שתקנו.

''את זוכרת כמה דברים קרו בבית הזה?'' הוא שאל בחיוך.

חייכתי אף אני. ''הזיכרונות הכי יפים שלי קרו בתוך הבית הזה. אני זוכרת שהתערבנו תוך כמה זמן לאוליביה יהיה חבר עוד פעם וכעבור יום היא נכנסה לבית ואמרה שיש לה דייט, ואני ואתה פשוט נקרענו מצחוק,'' אמרתי וצחקנו.

''איפה אני?'' שאלתי. הוא נשם עמוק.

''את זוכרת מה קרה? לפני שראית אותי?''

עצמתי את עיניי בשביל להיזכר. אוי. ''ג'יימס, האולר... רגע, אני מתה עכשיו?'' שאלתי.

''למה את לא נראית מבוהלת?'' שאל ג'ואי.

''כי אני לא מבוהלת. פשוט... פשוט קשה פה, בלעדיך, ג'ואי, עשיתי כל כך הרבה טעויות.''

''גם כשאני הייתי פה לא היית בדיוק השלמות שבהתגלמותה, קמילה.''

''כן, אבל זה כל העניין, אתה היית פה. היית איתי באמת, ולא באיזה חיזיון דבילי. וכשאתה היית איתי, גרמת לי להרגיש מושלמת. גרמת לי להרגיש טוב. אני לא מפחדת. אני לא מפחדת למות,'' אמרתי.

''זה לא הזמן שלך עדיין, קמילה, א-''

''זה לא היה גם הזמן שלך! היית אמור לגדול וללכת לקולג' ולהקים משפחה, ולהנות, ולטייל בחו''ל. היית אמור לחיות.''

''לכן אני צריך שתחיי בשבילי, קמילה. אני צריך שתעשי את כל הדברים האלה. אני לא יכול להרשות לתת לך למות. אני צריך שתשחררי אותי. אני צריך שתחיי את החיים הכי טובים שאפשר כי זה פאקינג מגיע לך.''

''אז איפה אני עכשיו?'' שאלתי. ''אני לא מתה, ומין הסתם אני גם לא חיה. אז איפה אני? זה הקטע שבו אני רואה את האור או משהו?''

''את מחוסרת הכרה בבית החולים. אני צריך שתילחמי, קמילה. אוקיי? תחזיקי מעמד. בבקשה. את יודעת איזה מדהים זה היה לצפות בך בחצי השנה האחרונה? לצפות בך מתאהבת, צוחקת, נאהבת. נייט אולי אידיוט, והוא עשה הרבה דברים מטומטמים, אבל מגיעה לו עוד הזדמנות. ולך מגיע עוד לחיות. זה לא הזמן שלך. לכן אני צריך שתתעוררי, קמילה! תתעוררי!''