פרארי אדומה

פרק 34

קמילה

במשך כל הלילה לא הצלחתי להירדם. גם כי אני לא רגילה למיטה הזאת, המיטה היחידה שאני נרדמת בה היא המיטה בחדר שלי, בבית שלי. וגם כי לא הפסקתי לחשוב על מה שמיילי אמרה לי. ידעתי שאני צריכה לדבר עם נייט אבל עדיין כל פעם שהסתכלתי עליו ראיתי בדמיוני את סלינה שיושבת עליו. וזה היה קשה. אפילו לא ידעתי מה אני מרגישה, אני לא ידעתי איך אמורים להרגיש במצב הזה כי אף פעם לא באמת הייתי בו. אני רק יודעת שכל פעם שאני מסתכלת עליו, הלב שלי מחסיר פעימה. אני רק יודעת שכל פעם שהוא מדבר, אני מוצאת את עצמי מקשיבה לו גם אם אני לא רוצה. פשוט אי אפשר לא להקשיב לו. כי עד שהוא מדבר, זה משהו שבאמת  היה צריך להיאמר. אני רק יודעת שכל פעם שהוא מסתכל עלי אני מרגישה שאני בעננים. אני רק יודעת שכל פעם שהוא מחייך אני מרגישה שכל העולם עוצר מלכת ומסתכל עליו מחייך. אני רק יודעת שכל פעם שאני רואה את המבט הזה, המבט המקשיב הזה בעיניים שלו, גם אם אני מספרת משהו שנראה לי משעמם הוא יכול לתת לי את התחושה שזה הדבר היחיד שאכפת לו ממנו עכשיו, אני מרגישה שבא לי לספר לו הכל. ובסיטואציה הזו, שכמעט התנשקנו, שכחתי מהכל. שכחתי מכל החרא ששורץ לי בחיים עכשיו, שכחתי איך לנשום, שכחתי איך קוראים לי, שכחתי מדניאל, שכחתי מאמא שלי, שכחתי מכולם. רק הוא היה לי בראש. אני רק יודעת שאף פעם לא הרגשתי ככה כלפי אף אחד. הטלפון רטט, ובישר לי שהגיעה עוד הודעה שאני הולכת לסנן. 

''צהריים טובים, לאחר שהתאקלמתם בחדרים, בעוד עשר דקות, בשעה 10:00am, אנחנו, המחנכות, נאסוף אתכם לפארק הסמוך לאכסנייה, ממש מולו, קוראים לו 'פארק מדיסון', על שם מדיסון קלינגר, שהייתה חלק משמעותי בהקמת לונדון. לאחר הכינוס בפארק, אנחנו נלך לאוניברסיטאות שקיימות בלונדון, כמו אוקספורד, אוניברסיטת לונדון, קינגס קולג' ואוניברסיטת קווין מרי. השכבה תחולק לארבע קבוצות, כל אחת תלך לאוניברסיטה אחרת. חלק ילכו עם ניקול המזכירה, חלק עם גבריאל, והשאר עם המחנכות. אני מאחלת לנו טיול מהנה.''

זרקתי את הטלפון על המיטה. ממש בעשר בבוקר אני אלך לאיזשהו מקום שהוא לא המקרר או המיטה.  גם ככה לונדון ממש לא הכיוון שלי. אני לא מחבבת את העיר הזאת, אז בטח שאני לא אקח את הקולג' שבה. היא מזכירה לי זיכרונות טובים, אבל הם רק זיכרונות עכשיו. אני אקח משהו קרוב יחסית לעיירה, שלא אהיה רחוקה מדניאל יותר מדי. 

''מיילי, קומי כבר!'' אמרה איזבלה וטילטלה את מיילי. איזבלה התעוררה כבר בשעה תשע. היא שמה שירים של מארון 5 על פול ווליום. לי זה לא הפריע, הייתי גם ככה ערה ואני גם ככה אוהבת את השירים של הלהקה הזאת. מיילי זרקה עליה כרית ושמה עוד כרית על אוזניה. 

''אני שונאת אותך,'' אמרה מיילי והתיישבה על המיטה. גם כשהיא קמה מהשינה היא עדיין נראית מלאך. אני לא חושבת שזה אנושי. השיער שלה עדיין היה חלק כמשי, עיניה הכחולות עדיין היו בוהקות ויפות. כשאני קמה מהשינה לעומת זאת, השיער שלי נראה כמו טורנדו ויש לי שקיות של סופר מתחת לעיניים. ובואו לא נשכח את היתושים בקיץ, שלא שוכחים לעטר את רגליי בעיגולים אדומים ומגרדים ולזמזם לי באוזניים. אוף, אני שונאת דוגמניות.