פרק 29

147 20 18
                                    

קמילה

לא הפסקתי לרוץ עד שהגעתי למקום מוכר בעל האורות הצבעוניים סביב השלט: rise and shine. נכנסתי למסעדה, מודעת לכך שהארי הפסיכי יצרח עלי בשל האיחור של השעה שלי, ובין כל ההמולה והעומס שהיה, עיניי הבחינו במישהי מוכרת. 

''אמא? מה את עושה פה?'' שאלתי בהפתעה. היא אף פעם לא מגיעה בשעות האלה- היא תמיד מגיעה לאחר שאני חוזרת הביתה בשביל לשמור על דניאל שלמזלי הוא גם ישן אצל טום היום. שמחתי שהוא מכיר חברים חדשים. אני זוכרת את התחושה המגעילה בגופי כשראיתי את הסימנים הכחולים עליו, ואת המבט בעיניו כשהוא סיפר לי שלא ממש אוהבים אותו שם, גם לא הילדה שהוא מחבב. 

''הארי התקשר אלי שאת מאחרת למשמרת, התקשרתי אלייך ולא ענית-'' היא הצביעה על הטלפון שהיה תחוב בכיסי. פתחתי את המסך וראיתי שבע שיחות שלא נענו ממנה. ''אז באתי לפה.'' הלכנו לכיוון החדר של הארי.

''תודה לאל באמת! המלכה כיבדה אותנו בנוכחותה!'' הארי אמר. 

''סליחה, בוס, אני לא יכולתי להגיע, כלומר באתי, זאת אומרת, יכולתי להגיע אבל-''

''את התירוצים שלך תשמרי לעצמך, מילר. יש לך מזל שאמא שלך פה באה למלצר במקומך.'' הוא אמר וחייך אליה. היא חייכה בחזרה חיוך קטן וביישני. משהו קורה ביניהם ולא שמתי לב? יופי. סיפור אהבה מדהים. מה אבא יגיב על זה? טוב, קודם שבכלל תהיה לו את היכולת להגיב, חשבתי בחשד.

''טוב. אמא, את הולכת, נכון?''

''כבר שכחתי איך זה שאין מה לעשות,'' היא אמרה וצחקה. הרבה זמן לא שמעתי את הצחוק שלה. התגעגעתי לזה. 

''תנוחי קצת. את גם ככה ישנה רק שלוש-ארבע שעות בלילה... לפחות עכשיו תישני יותר.'' אמרתי. רציתי שהיא תהיה פה האמת. רציתי לנהל איתה שיחה כמו שהיינו עושות פעם. אבל עיניה הירוקות-חומות שירשתי ממנה שידרו לי עייפות וידעתי שהיא עייפה גם מבלי שתגיד לי את זה. 

''תודה מתוקה. טוב, אז אני אלך. ביי קומקום,'' ענתה אמי. לא יכולתי לעצור את החיוך שהתפשט על פניי; כבר כמעט חמש שנים שהיא לא קראה לי בשם הזה. 

''ביי.''

''ביי, קרול,'' אמר הארי. תתרחק מאמא שלי. אתם לא מתאימים ואני בטח לא צריכה לשמוע את הקול שלך גם בבית שלי. 

''ביי,'' היא אמרה וחייכה אליו שוב חיוך ביישן. הוא חייך בחזרה והיא הורידה את החולצה עם הסמל של המסעדה ונשארה עם חולצה קצרה. היא הושיטה לי את החולצה והלכה. שמתי את החולצה עם הסמל על החולצה הקצרה שלי ועשיתי קוקו חדש. 

''לעבודה, מילר, קדימה!'' הפציר בי הארי.

''אני נשבעת שאם אתה תגיד לי קדימה שוב אני מתפטרת.'' אמרתי בזעם. הארי הוא אומנם בוס קשוח אבל אנחנו לא בכאסח או משהו, אבל זה שהוא מפלרטט עם אמא שלי בהחלט מובילה אותנו לשם.

פרארי אדומהWhere stories live. Discover now