**נקודת המבט של נייט**
יצאתי מהבועה ששקעתי אליה וחזרתי אל התחנה, מותיר שביל של אכזבה והחמצה מאחוריי ובראשית השביל היא הייתה. אני רוצה את הרגע הזה שוב. ושוב. ושוב. ושוב.
התיישבתי ליד מיילי שהסתכלה עלי מוזר בעודי שקוע במחשבות. בחורה אחת מהכיתה ששכחתי את שמה ניסתה לבוא אלי ולפלרטט איתי אבל לא היה לי ראש לזה עכשיו. נפנפתי אותה במהירות, לא מצליח - או לא רוצה - להסית את מבטי מקמילה שחזרה מהמאפייה וקנתה רק קפוצ'ינו. ראיתי אותה מחזירה לג'יימס את הכסף ואיך שהוא מתעקש שהיא תיקח אותו והיא מתעקשת שלא, ומדי פעם היא מוותרת על המעטה הקשוח שלה ומחייכת חיוך קטן.
''מישהו פה מאוהב....'' אמרה מיילי בטון של ילדה בת שלוש ומירפקה אותי.
''מישהי פה עיוורת...'' החזרתי באותו טון ונתתי לה סטירה חברית.
''איה! נו באמת. מה אתה משחק לי אותה? אתה גם מסרב לבלונדיניות שלך, שזה אף פעם לא קורה, וגם לא מפסיק להסתכל על קמילה.'' היא שיפשפה את הלחי שלה בכאב.
''חשבתי שהיא לא לובשת חזייה, זה הכל,'' אמרתי וצחקתי ממה שיצא לי מהפה עכשיו.
''אמרו לך כבר כמה אתה חתיכת דפוק?'' אמרה מיילי. לא משנה מה אני אגיד היא יודעת את האמת והיא יודעת את הסיבה שאני מסתכל עליה. ככה הייתי מסתכל עליה.
מיילי אומנם דיברה רגיל אבל ידעתי שהיא לחוצה מבפנים מהחקירה, הרבה יותר ממני. היא פשוט לא מראה את זה. מסתבר שכולנו במשפחה ככה. אנחנו אוהבים לשמור את הרגשות שלנו לעצמנו. בדיוק כמו שאני עושה עם קמילה וכל העולם ובדיוק כמו שמיילי עושה עם ג'ואי ובדיוק כמו שאמא עשתה עם הכאב שלה, ובדיוק כמו שאבא עושה עם האבל על אמא.
ידעתי שהיא לחוצה למרות שלא היה לה שום דבר להסתיר, אבל ידעתי גם שהיא בהחלט מאשימה את עצמה במה שקרה. זרמתי עם המשחק שלה ולא שאלתי שאלות בנוגע לחקירה, בשביל שהיא לא תרגיש לא בנוח. מיילי היא הבנאדם היחיד שאני יכול לסמוך עליו. עם כל הכבוד ל'חברים', שיש לי. לא מצאתי לעצמי חבר אמת שיהיה לצדי לא משנה מה, חוץ מאחותי התאומה. יש לי הרבה חברים. אני מכיר אותם, וזו בדיוק הסיבה שאני לא סומך עליהם. גם על מייקל וג'יימס אני לא סומך בעיניים עצומות. אני לא חושב שאני מסוגל לזה אי פעם.
''לא מספיק, מסתבר,'' עניתי בגיחוך.
''אז הנה- אתה דפוק. דפוק, דפוק, דפוק. אבל אני שמחה שאתה ממשיך הלאה ממנה. הגיע הזמן. עברה כבר.... כמה? כמעט שנה?''
''שנה וחודש בערך.'' אמרתי באדישות כאילו הנושא לא קשור אלי. ''וזה לא קשור אליה, ואני גם לא רוצה לדבר עליה.'' אמרתי והעברתי יד בשיערי. ''פשוט... יש בה, בקמילה, משהו שגורם לי להרגיש....''
YOU ARE READING
פרארי אדומה
Tajemnica / Thriller***הסיפור גמור*** קמילה תמיד דימתה את חייה לבלון שסיכה מאיימת לפוצץ אותו בכל רגע. משהו חייב לקרות. ואז, הסיכה התקרבה יותר מדי אל הבלון והפיצוץ קרה. באותו היום ששינה את חייה קמילה מוצאת את חברה הטוב נרצח. לפני שהיא מספיקה לראות מי עשה את זה הרוצח מ...
