פרארי אדומה

פרק 14

נייט, דניאל, קמילה ומיילי הלכו לעבר הקיוסק. דניאל אחז בידה של קמילה ושל מיילי בעודם הולכים ביחד בשורה. הם היו נראים כמו משפחה או חבורה מגובשת, אבל מבפנים זה היה בדיוק ההפך. הם אפילו לא היו חבורה. כעבור שתי דקות הם הגיעו לקיוסק. נייט הביא שלושים שקלים לקמילה בשביל מיילי, אחרי שקמילה התעקשה שהיא משלמת עליה ועל דניאל. הוא ומיילי נשארו בחוץ ודניאל וקמילה הלכו לפריזר שהיה בתוך הקיוסק. הם מצאו גלידת מגנום בטעם פיסטוק-שוקולד לבן. דניאל התפשר על זה והסכים. קמילה לקחה ארבעה כאלה, אחד לכל אחד. כל אחד מהם עלה שניים עשר. היא אפילו לא הבינה למה היא משלמת גם עליהם, הרי הוא אמר שהוא לא רעב וגם הוא הביא לה את הכסף בשביל מיילי. אבל היא הניחה שזה 'רוח החג' או עוד בולשיט בסגנון הזה. היא שילמה ויצאה מהקיוסק, והגישה לנייט ולמיילי את הגלידה והיא החזירה לנייט את הכסף שלו. נייט החזיק את המגנום בעודו נאנח.

''שילמת עלינו? למרות שאמרתי לך שאני לא רעב ולמרות שהבאתי לך כסף?'' 

''תאמין לי שגם אני לא יודעת למה עשיתי את זה,'' התוודתה קמילה ופתחה לדניאל את העטיפה של המגנום, לאחר שהתלונן שהוא לא מצליח. מיילי פתחה אף היא את העטיפה. 

''תשמרי את הכסף הזה.'' 

''תקרא לזה תודה על מה שהיה ליד הגלידרייה,'' סיכמה קמילה. נייט תחב את זה לכיס של הג'קט שלה. 

''לא זכור לי שהיה סימן שאלה במשפט שלי,'' הוא סיכם אף הוא והיא גילגלה עיניים אבל היא העריכה את זה.

הם התחילו ללכת. נייט עדיין החזיק את זה מבלי לפתוח, כך גם קמילה. 

''מה היה ליד הגלידרייה?'' שאל דניאל בתמימות. קמילה השתעלה. 

''ניי...שון, הוא שילם עלי בגלידרייה לאחר שנפלה לי הגלידה,'' תירצה קמילה במהירות. הם חצו את הכביש. 

''שון, אם אתה לא אוכל, אני יכול את הגלידה שלך?'' קרא דניאל בעודו מלקק את הגלידה. 

''ברור שאתה יכול,'' אמר נייט. 

''יופי, כי זה ממש טעים!''

''אני שמחה שטעים לך, אבל תיזהר שזה לא ינזול לך, בסדר?'' אמרה לו קמילה. הוא הנהן. קמילה פתחה את העטיפה של המגנום בזמן שהם חצו עוד כביש, אך מכוניות התחילו לצפור לה והגלידה נפלה מידיה. היא נאנחה. קיבינימט.

 הם עברו את הכביש. היא ראתה את נייט מושיט לה את המגנום שלו.

''אני גם ככה לא כזה אוהבת את הטעם הזה,'' אמרה קמילה כמעט בהתנצלות. 

''כן כן.'' 

''נייט, אני לא צריכה את הטובות שלך,'' ענתה קמילה. 

''מי זה נייט? זה שון,'' אמר דניאל לאחר ששמע אותה. 

''כן, התבלבלתי,'' השיבה לו קמילה.