פרארי אדומה

פרק 35

נייט

''נייט, תוריד אותי!'' היא אמרה בפעם העשירית ולא הפסיקה לצחוק בעודה על הכתפיים שלי. 

 אני לא חושב שאי פעם בחיי הייתי כל כך מאושר כמו ביום הזה. שלוש מילים, שתיים עשרה אותיות, שפה אחת, ובנאדם אחד שיכול לשנות חיים שלמים. 

''אה, את רוצה שאוריד אותך? למה לא אמרת!'' אמרתי וצללתי אל מתחת למים ביחד איתה. שנינו היינו מתחת למים. עצרנו את הנשימה. הרגליים של קמילה בקושי הגיעו לקרקע בשל גובהה וזה גרם לי לגחך. שיערה החום והגלי התפזר לכל עבר והיא הייתה נראית כמו בת ים. היא הייתה כעת מולי, חייכנית שכזאת. עיניה הירוקות בלטו בין מי הכלור בבריכה ואני רק חשבתי שאני הבנאדם הכי בר מזל שקיים. עלינו בחזרה אל פני המים. ליטפתי את פניה. 

''את מדהימה. והאישה הכי יפה שהכרתי בכל חיי. ו-'' נתתי לה נשיקה בין משפט למשפט, עד שקול מוכר עצר אותנו. 

''שאני אמות.'' אמרה איזבלה וקפצה למים. היא הסתכלה עלינו בתדהמה והתקרבה לעברנו. היא הביטה בקרקע, וראתה שהרגליים של קמילה לא מגיעים לקרקע. היא גיחכה בדיוק כמוני וקמילה נתנה לה מכה בעורף. 

''איזבלה, לא החלפת אפילו בגדים!'' אמרה קמילה והסתכלה על הבגדים היקרים שלבשה.

''איך לעזאזל אני אחליף בגדים אם ראיתי את החברה שלי עם הבן דוד שלי מתמזמזים ביחד מהחלון???? מתי זה קרה?!'' 

''רגע, חזרתם כבר מהסיור אז?'' שאלה קמילה. אני רק שתקתי בחיוך. 

''אין לי מושג, אני לא הלכתי לסיור, ומיילי לא הייתה בחדר, אז אני משערת שלא. הלכתי לחבר ילדות שלי, אמרתי לך. זה היה לוק, זוכר אותו?'' היא הסתכלה עליי. 

''ההוא עם הנמשים והפוני? שזרק עלייך כיסא פעם?'' שאלתי. 

''זרק עליה כיסא?'' קמילה שאלה באי הבנה. 

''בגיל שש בערך, כשהיינו בכיתה א', לקחתי ללוק את הגוגוסים שלו והוא החליט לזרוק עלי כיסא. אל תדאגי, לא קרה לי כלום.'' הסבירה איזבלה ולא התאפקתי ופרצתי בצחוק. 

''מה אתה צוחק?! ואם היה קורה לי משהו???''

''אני כל פעם מדמיין את הסיטואציה.'' לא יכולתי להפסיק לצחוק. 

''אני נשבעת שאני שונאת אותך,'' אמרה איזבלה בחיוך. ''אז אי-'' קמילה קטעה את איזבלה.

''רגע, אז מה עם לוק?'' שאלה קמילה.  גיחכתי בליבי, היא מנסה למנוע מאיזבלה לשאול שאלות עלי ועליה. ערמומית.

''הוא ממש לא הילד הגמד והמנומש שזכרתי. נהיה לו שיער שטני, וקצת זיפים כאלה, ועיניים חומות מהממות, והוא ממש גבה. כאילו, ממש. הוא היה החבר הכי טוב שלי. אבל ראיתי שיש לו חברה. אין מה להגיד, החיים בזבל,'' קבעה איזבלה. נזכרתי שזה גם מה שאני חשבתי בתחילת היום, כשג'יימס שאל משהו על הסיור, וחייכתי לעצמי. היום שלי באמת השתנה במאה שמונים מעלות. בגללה. העיניים שלה גנבו את הלב שלי, החיוך שלה נתן לי את חיי, הנוכחות שלה גרמה לי להרגיש שיכור יותר מכל אלכוהול בעולם, והשפתיים שלה הותירו אותי חסר נשימה.