פרארי אדומה

פרק 54

קמילה

"Rise and Shine, sleepyhead". הקול הבריטי של פטריק העיר אותי מהשינה. כבר הרבה זמן לא ישנתי מעל שלוש שעות, אז זה היה נחמד.
"מה השעה?" שאלתי.
"שש בבוקר. קומי, גם ככה נייט ראה אותך ישנה באוהל שלי," אמר פטריק וקמתי מיד. הוא ידע איך להעיר אותי. התיישבתי וגירדתי בראשי בבלבול.
"איך אתה יודע?" שאלתי.
"אולי כי כשנכנסתי לאוהל וראיתי שאת עדיין רועדת מקור אז כיסיתי אותך בשמיכה ואז ראיתי שהוא מסתכל עליי במבט רצחני. זה לא טוב, קמילה. זה הדבר האחרון שרציתי שיקרה." הבטתי על רגליי וראיתי שאני באמת מכוסה בשמיכה. בכנות, נמאס לי. אני רוצה לספר לנייט הכל. אני באמת רוצה. אבל אני לא יכולה, אני יודעת שהוא לא יאמין לי. האמון בינינו נשבר כשקראתי לו רוצח. 

"אתה חושב שאני רוצה את זה? זה הדבר האחרון שאני ארצה לעשות. אני רק צריכה לסגור מעגל ולראות מי פה הוא לא מי שהוא אומר שהוא." נייט בטח שונא אותי וחושב לעצמו כמה כלבה אני שידעתי את מה שפטריק עשה לו עם קיילי ועכשיו אני עושה עם פטריק את אותו הדבר. אבל זה לא נכון, זה לא אותו הדבר. קודם כל, אני לא רוצה את פטריק. דבר שני, אני ונייט נפרדנו, אז גם אם הייתי עושה את זה, ואני לא, זה לא היה נחשב בגידה, אני פשוט הייתי נחשבת כלבה בכלליות.

"תתכונני לטיול ארוך. ותתלבשי טוב." נשמתי עמוק.

"איפה המזוודה שלי בכלל?" שאלתי.

"שמתי אותה ליד האוהל של מיילי כי לא היה פה מקום," הוא אמר. 

"בחוץ?!'' 

''לא, אז בפנים,'' הוא אמר וגילגל את עיניו. 

''אתה לא רציני. למה שתשים את זה שם?!"

"הרגע אמרתי לך, כי-"

"אתה יכול להביא את זה אתה? הדבר האחרון שאני רוצה עכשיו זה לדבר עם מיילי.''

"כן, טוב, גם אני לא אלך עכשיו למיילי כי אחרי ששמתי את המזוודה שלך ליד האוהל שלה היא צרחה עליי על כמה שאני מניאק ורבנו. אז אם אני צריך לבחור במי מיילי תהרוג אני בוחר בך. בהצלחה." הוא אמר. גלגלתי עיניים, הלכתי לכיוון האוהל של מיילי שזכרתי שהיה ממוקם ליד העץ שנראה כמו ארנב מתאבד. התפללתי שמיילי תהיה ישנה. הגעתי לאוהל שלה ולא ראיתי את המזוודה שלי. הוא לא רציני. הלכתי והסתובבתי בין האוהלים ועדיין לא ראיתי את המזוודה. נכנסתי אל תוך השיחים  וראיתי את המזוודה שלי. לקחתי אותה ונתקלתי בנייט. אוי, לא. מי שכותב את התסריט של החיים שלי צריך לקבל כאפה. 

"ברצינות, קמילה?" הוא שאל. הוא עוקב אחריי?

"אתה עוקב אחריי כאילו?" שאלתי.

"לא, זה התפקיד של פטריק."

"נייט, זה לא מה שאתה חושב, אנ-" הוא קטע אותי ועיניו הכחולות נהיו כהות כמו בכל פעם שהוא כועס.
"אולי תגידי לי בדיוק מה אני חושב, קמילה? בואי תאירי את עיניי ותגידי לי מה את עושה אם את לא עושה את אח שלי." הוא הביט בי והוא היה נראה ערני לגמרי, בהתחשב בעובדה שאפילו השמיים לא התעוררו לחלוטין.
נשמתי עמוק. "אני לא יכולה להגיד לך אבל אני מבטיחה לך שבקרוב אתה תדע, אוקיי?".
"לא, לא אוקיי. את יודעת מה פטריק עשה כי סיפרתי לך את זה, פאקינג שפכתי בפנייך את הסיפור חיים שלי בעודי משוכנע שהפעם זה יהיה אחרת ושאת כל כך שונה מקיילי, ובסוף מתברר שאת בדיוק אותו הדבר כמוה. אז לא, לא אוקיי. את מאשימה אותי בפאקינג רצח של החבר הכי טוב שלך ואז הולכת ושוכבת עם אח שלי?" וואו, הדמיון שלו באמת עובד שעות נוספות. כאילו שאני אשכב עם אח שלו. כמה כלבה הוא חושב שאני? אני משוגעת, לא מטומטמת. הבטתי לצדדים וראיתי שאף אחד עוד לא יצא מהאוהל למרות שהשעה שש בבוקר. ראיתי שפטריק בטלפון שלו ומשכתי את נייט לצד, בין העצים איפה שלא רואים אותנו.