פרארי אדומה

פרק 46

מיילי

חזרתי הביתה לאחר שאיזבלה עדיין נשארה אצל מייקל וג'יימס. השעה הייתה אחת בלילה אני חושבת. חיכיתי לשמוע את הקולות הצוחקים של קמילה ונייט אך לא שמעתי דבר. כיווצתי את גבותיי בשאלה ופתחתי בזהירות את הדלת לחדר של נייט. הוא היה ריק. נכנסתי אליו וראיתי מעטפה. פתחתי אותה ולא הייתי מופתעת, אך כן כועסת. לוקאס הורשע, מצאו את הDNA שלו על חולצתו של ג'ואי לאחר שהוא אמר שהוא בכלל לא ראה אותו, מה עוד הם רוצים? אני לא יכולה לעשות דבר בנושא וגם אם הייתי יכולה לא הייתי עושה. שיירקב בכלא. שיעשו לו מה שהוא עשה לי, שישברו אותו כמו שהוא שבר אותי. זה לא הוגן. אני לא עשיתי לו כלום. אני לא יכולה להעיד שהוא לא הרוצח כי אני לא יודעת את זה. הם רצו שאגיד שזה לא הגיוני כי ג'ואי היה איתי בפרק זמן הקצר של האונס ולוקאס אומר שהוא כבר הלך משם ולא פגש בג'ואי, מה שבולשיט מוחלט. 

''נייט? קמילה?'' קראתי בשמות שלהם. אני רגילה לראות את קמילה כמעט כל יום כאן. היא עושה לו טוב, אני רואה את זה. נייט הוא אדם מאוד חכם אבל אין לו עצבים להשקיע בלימודים כל כך, רק במבחנים הסופיים ובמבחני מחצית, בדברים החשובים. קמילה לעומת זאת משקיעה כמעט בהכל. שיעורי בית, מבחנים רגילים, בחנים. אז היא מעודדת אותו ללמוד. היא באמת משפיעה עליו לטובה. התקשרתי לנייט והוא לא ענה, גם לא קמילה. מוזר. לאן הם הלכו?  חיפשתי בכל החדרים והם לא שם. בדרך כלל שהם הולכים נייט שולח לי הודעה. אולי הוא ישלח עוד מעט, ניסיתי לומר לעצמי. אני לא הבייביסיטר שלו. 

עברה שעה וחצי והוא לא חזר. התקשרתי אליו שוב והוא לא ענה. חיכיתי עוד חצי שעה. השעה הייתה כמעט שלוש בלילה והתחלתי לחשוד אז לקחתי מפתחות וירדתי לחניון בשביל לחפש אותו עם מכונית. נכנסתי לחניון וראיתי את הפרארי של אח שלי מלאה בסימנים ואגרופים ודם, וידעתי שמשהו קרה. איפה נייט יכול להיות? פתחתי את המכונית שלי, נסעתי מהחניון וראיתי את נייט בחצר שלנו, זורק אבנים על איזה שיח. 

''נייט.'' יצאתי מהאוטו במהירות וחיבקתי אותו. הוא אפילו לא חיבק אותי בחזרה. היה לו מבט ריק בעיניים. לא של כעס, לא של עצב, לא של שמחה. זה היה חסר רגש.  זה היה מבט הרבה יותר גרוע מהמבט כשהיה לו כשהוא גילה על קיילי ופטריק. ידעתי שזה נגמר. חיבקתי אותו אפילו חזק יותר וליטפתי את גבו. קיוויתי שהוא לא ידרדר שוב למקומות האלה. סמים, סיגריות, אלכוהול.

לא התקפתי אותו בשאלות על הההתחלה. הייתי חייבת לתת לו לנשום. גם ידעתי שהוא לא רוצה לדבר על זה. היא באמת הייתה הכל בשבילו וידעתי שהוא בחיים לא ייפרד ממנה. אז השאלה היא למה היא נפרדה ממנו. 

''בואי, צריך ללכת לישון,'' אמר נייט למרות ששנינו ידענו שהדבר האחרון שהוא יעשה עכשיו זה לישון. הוא קם והלך לכיוון הבית הריק. נשמתי עמוק והלכתי אחריו. זה כאב לי לראות אותו ככה. לא ראיתי אותו ככה מאז קיילי. הלכתי לכיוון המיטה שלי כי ידעתי שהוא רוצה לוודא שאני אישן עכשיו בשביל שלא אשמע אותו מתעצבן, וידעתי שהוא יודע שאני לא אישן.