פרארי אדומה

פרק 50

קמילה

''תתעוררי היפהפייה הנרדמת, עוד שתי תחנות זה כבר התחנה האחרונה.'' פקחתי את עיניי במהירות ובבהלה וראיתי את הבנאדם שישב לידי באוטובוס במשך רוב הנסיעה. 

הסתכלתי בשעון שבטלפון, השעה כבר חמש וחצי. יצאתי מלייקסטר בשעה שלוש. כל פעם שסגרתי את עיניי הכרחתי אותם להיפתח בחזרה אבל כנראה שהן לא נשמעו לי ונרדמתי. 

וואו, זה מביך. הוא הסתכל עליי כשישנתי? הלכתי מעט לצד. סקרתי את האוטובוס וראיתי שהאנשים באוטובוס התמעטו. חוץ ממני ומהבחור שהתיישב לידי היו עוד ארבעה אנשים, אולי חמישה. 

''אל תדאגי לא צפיתי בך ישנה,'' הוא כמו קרא את מחשבותיי. ''רק תיעדתי לי את זה במצלמה שלי בשביל שאצפה בך בזמן הפנוי שלי.''

חייכתי חיוך ישנוני. ''עכשיו אני רגועה.''

''אז לאן את נוסעת?'' 

''זה אוטובוס ללונדון, לא? אז לקוטב הצפוני.'' עכשיו היה תורו לחייך. 

''את לא אמורה להיות בבית ספר עכשיו?''

''אתה מנסה לברר אם אני עדיין קטינה או לא?''

''אולי.'' משהו בדיבור שלו הזכיר לי את נייט. אבל הוא לא היה דומה לו במראה. היו לו עיניים חומות גדולות ושיער שחור ארוך. השפתיים שלו לא היו גדולות אך גם לא קטנות מדי. 

''אני הולכת לבקר את סבתא שלי ביער, היא חולה והבאתי לה סלסילת פירות. בדיוק קלטתי ששכחתי את הגלימה האדומה שלי.''

''תיזהרי משועלים.''

''אתה מתכוון לזאבים?'' שאלתי. אולי לכל אחד אמרו באופן שונה את הסיפור של כיפה אדומה.

''לא. שועלים הם יותר ערמומיים מזאבים. זאבים לא חושבים קודם. הם תוקפים ישר כי הם רוצים להשיג את מה שהם צריכים מהר, הם רוצים אוכל. 

שועלים גם רוצים אוכל, אבל הם עושים את זה באלגנטיות יותר. הם קודם כל מתאימים את עצמם במהירות לכל שינוי בתנאי הסביבה. הוא משתנה בהתאם לסיטואציה שבה הוא נמצא, בהתאם לסביבה שמקיפה אותו. כמו שאנחנו מחליפים אישיות בהתאם לסיטואציות שבהם אנחנו נמצאים. הוא מסתתר ביום במחילות ובשיחים, במקום שבהם לא תראי אותו, שלא תחשבי שהוא שם. ואז הוא תוקף בלילה.''

חייכתי. ''מזכיר לי כמה אנשים שאני מכירה.''

''שועלים הם באמת הכי קרובים לבני האדם.'' שתקתי. משהו בו ממש הזכיר לי דברים שרציתי לשכוח. הדיבור הבטוח בעצמו והיהיר, הציניות, המבט הזה כשהוא מסתכל לי בעיניים... 

''הכל בסדר? יש לך פוביה משועלים?'' הוא שאל בחיוך קטן כשראה ששתקתי.

''אה, לא. אתה פשוט הזכרת לי פעם מישהו שהכרתי.''