פרארי אדומה

פרק 28

''אני לא חושבת שאנשים באמת מבינים כמה מלחיץ זה להסביר מה קורה בראש שלך כשאפילו אתה בעצמך לא מבין.''

מיילי

נכנסתי לחדר לאחר שראיתי את נייט מחכה לי בחוץ דקה לפני שנכנסתי. הוא סימן לי בפיו 'אני גאה בך' בחיוך. שיערו היה רטוב והוא לא אמר לי איפה הוא היה אבל אני משערת שכנראה בים. הערכתי את העובדה שהוא פה. ידעתי שהוא רוצה זמן לעצמו אבל ידעתי שהוא גם יודע כמה אני לחוצה למרות שאני לא מראה את זה, אז הוא שם את כל הרצונות שלו בצד ושם אותי במקום הראשון. למרות כל המעטפת של אח שלי, למרות כל המסכות שלו, למרות ההתנהגות המטומטמת שלו, למרות האדישות שלו, למרות העצבים שלו, באמת אכפת לו מהאנשים שהוא אוהב. למרות שהוא מתנהג כמו אידיוט שרק עוסק בבנות כל היום יש בו יותר מדי מעבר לכל זה. אבל נוח לו שאנשים חושבים ככה. אני מכירה אותו יותר טוב ממה שהוא חושב. הוא לא רוצה להוריד את כל המסכות והמגננות כי הוא ראה מה קרה כשהוא הוריד אותן. אבל אמרתי לו כבר- זה מה שקורה שנחשפים בפני המישהי הלא נכונה. הוא שונא לדבר עליה. הוא שונא שמישהו אחר מדבר עליה. אז אף אחד לא מעז. כולם מפחדים ממנו חוץ ממני. 

ידיי רעדו מעט בגלל הסיטואציה המלחיצה. לא רציתי לדבר על ג'ואי. לא רציתי לשמוע עליו יותר. לא רציתי להיזכר ביום הכי גרוע בחיים שלי שהוביל לרצח של בנאדם שעזר לי כשהייתי צריכה אותו למרות שהתייחסתי אליו חרא. אפילו לא ידעתי איך להתחיל את זה. אני לא חושבת שאנשים באמת מבינים כמה מלחיץ זה להסביר מה קורה בראש שלך כשאפילו אתה בעצמך לא מבין.

אני הסיבה שהוא מת, ואני יודעת שקמילה שונאת אותי בגלל זה. אם לא הייתי שולחת לו הודעה, אם הייתי רק שולחת לנייט את ההודעה הזאת, או אם הייתי מתמודדת עם זה בכוחות עצמי, ג'ואי עוד היה חי היום. ולא הייתי צריכה לספר על ההיכרות בינינו בפני חוקר במשטרה. 

ימים רבים אני התלבטתי אם לספר את מה שקרה לי. הרי אני אהיה חייבת בסופו של דבר. לוקאס יעלה למשפט, ואני אצטרך להעיד נגדו וגם עוד בנות שידוע לי שהוא עשה להן את מה שהוא עשה לי. אף אחד חוץ מנייט, קמילה ואיזבלה יודעים על זה. אני לא בטוחה האם איזבלה זוכרת את זה מכיוון שהיא הייתה מאוד שיכורה באותו היום. התייעצתי עם נייט לגבי זה. הייתי בטוחה שהוא יפציר בי שאספר, אבל הוא אמר שאני אעשה מה שאני חושבת לנכון, ושהוא יכול רק לתאר לעצמו מה עובר עלי בימים האלה.

התיישבתי על הכיסא שהיה מול הבלש, זיעה קרה מתפשטת בגופי. הוא הפעיל את מכשיר ההקלטה.

''שם?''

''מיילי סמית'.''

''מה קרה בתאריך השמונה עשרה לדצמבר בשעות שתיים-שתיים וחצי לערך?''

''הרבה דברים..'' נאנחתי ונשמתי עמוק.

''תפרטי על הדברים האלה, בבקשה.'' אז סיפרתי לו הכל. מההתחלה,  מהמים שחשבתי שלוקאס מביא לי עד הרגע שבו ג'ואי הגיע וראיתי בו כמלאך. לא סיפרתי לו שהתנהגתי אליו חרא בפרידה. סיפרתי שנפרדנו. לא סיפרתי לו איך גרמתי לו לאבד את העשתונות ולשגע אותו, ולא במובן הטוב של המילה. לא סיפרתי לו איך הוא רק היה הסחת דעת מהחיים האמיתיים שלי. בריחה מהמציאות. אבל אני מנחשת שהוא כבר ידע. והלוואי והייתי יכולה להחזיר את הגלגל לאחור, הלוואי שלא הייתי מבריזה עם לוקאס מהשיעור, הלוואי שלא הייתי מכירה את ג'ואי מלכתחילה. ראייתי נהפכה למטושטשת וגרמה לי להבחין בדמעות שירדו על לחיי בקצב.