פרארי אדומה

- אפילוג - (!)

קמילה

''אלוהים, קמילה, בואי כבר, מיילי תהרוג אותנו.'' אמר לי נייט כשעמדתי מול המראה בשירותים וניסיתי שהשיער שלי ייראה נורמלי. דווקא היום הוא בחר להיראות כל כך דוחה?
האמת שכל דבר בגוף שלי מרגיש לי דוחה ולא במקום. זה אחד מהימים האלה.

''מיילי תתמודד,'' אמרתי לו. הוא גם ככה לחוץ. נשמתי עמוק והחלטתי פשוט להשאיר את השיער שלי פזור. זה לא היום שלי.

''איזי כבר למטה, עם הבן זוג התורן שלה ופטריק במושב של הנהג,'' דיווח נייט מהחלון. גיחכתי.

''עד שהיא תחליט לחזור לפטריק שוב, אתה יודע.''

''זאת איזבלה, היא יכולה לחזור אל פטריק ואז להגיד שזה אחד באפריל מוקדם,'' אמר נייט. ''טוב, בואי!''

''אני באה, אני באה, אלוהים!!'' סידרתי את השמלה שלי ופתחתי את הדלת. נייט הסב את מבטו אליי וחייך כשהבין.

''היי, בלונדי, לא לימדו אותך שזה לא מנומס לבהות?'' אמרתי. הוא חייך חיוך אפילו גדול יותר למשמע המשפט.

''זאת אותה השמלה,'' אמר נייט והסתכל על השמלה שלי, מלמעלה למטה. האמת שהייתי בשוק שהוא זכר. מצאתי את השמלה הזאת בארון לפני חודש וידעתי שאני אלבש אותה בחתונה שלהם.

''כן. היא בקושי מתאימה לי בגלל סיבות ידועות אבל היא יפה בטירוף והיא לא נראית כזה נורא עליי, אז עשיתי את שלי בחיים,'' אמרתי בחיוך אף אני. הוא נישק אותי.

''את נראית מהמם, כרגיל, אבל חייב לעוף, אז קדימה.'' ירדנו למטה בזהירות וראינו את איזבלה מנשקת את החבר הזמני שלה. מתי היא כבר תפסיק להשלות את עצמה שהיא לא אוהבת את פטריק? טוב, אם מיילי ומייקל מתחתנים עכשיו אז יש תקווה לכל אחד.

הפאוור קאפל האחר, קיילי ופטריק, נפרדו ברגע שאנחנו סיימנו תיכון. היה לה קמפיין בחו''ל והם ניסו לשמור על קשר מרחוק אך זה לא צלח במיוחד. ואז פטריק חזר לאיזבלה. ואז הוא נפרד ממנה. ואז הוא חזר אליה. ואז היא נפרדה ממנו. ואז הם חזרו, והיא נפרדה ממנו שוב.

''בואו ניסע. חיכיתי כבר שעה.'' אמר פטריק בעצבנות. ניכר היה שהוא רצה להחטיף אגרוף למי שלא הפסיק לאכול את איזבלה. נייט גיחך.

''כן, הגיע הזמן. מעניין למה התעכבנו,'' אמר נייט והסתכל עליי.

''השיער לא הסתדר לי!''

''בסדר, העיקר שניסע.'' ענה פטריק. נכנסנו ללימוזינה המוכרת ופטריק התחיל לנסוע.

''אז מה, קמילה? איך החיים?'' שאלה איזבלה. צחקתי.

''כמה שוטים שתית?''

''רק וודקה תפוזים, להירגע.''

''שאלתי כמה, לא שאלתי מה,'' אמרתי. הדיאלוג עם איזבלה הזכיר לי את הימים של התיכון. אוי, עכשיו אני מתחילה להישמע כמו הפלצנים האלה שסיימו תיכון לפני כמה שנים ומתנהגים כאילו זה היה במאה הקודמת.