פרארי אדומה

פרק 37

קמילה

''ברוך הבא לגיהינום, תרגיש בבית,'' הכרזתי לנייט והנחתי את המזוודות בחדרי. התגעגעתי לבית הזה. הצצתי לעבר חדרו של דניאל והוא היה ישן. ממש רציתי להעיר אותו ולהגיד לו שאני כאן, ושהתגעגעתי אליו ולא הפסקתי לדאוג לו לאחר שלושה ימים שלא הייתי לידו. אבל הוא היה נראה שליו כל כך שהחלטתי לעזוב אותו בשקט. הוא יראה אותי מחר בבוקר. שלחתי הודעה לאמי שהגעתי וזרקתי את הטלפון על המיטה. 

''את רואה, הוא בסדר. העולם לא קרס, אל תדאגי,'' אמר נייט. למען האמת אלו היו שלושת הימים הכי טובים שהיה לי בחיי. תמיד קראתי על אהבה וחשבתי עליה אבל איכשהו תמיד חשבתי שאני אישאר רווקה בת שמונים עם חמישים חתולים. ואז הרגעתי את עצמי עם המחשבה שאני לא אוהבת חתולים בכלל. אני מרגישה מוזר. כאילו אני הוזה. אני חושבת שיותר מדי התרגלתי לחיים הרגילים שלי והתרגלתי לתחושת הריקנות הזאת מאז שג'ואי הלך, עד ששכחתי איך זה לחיות באמת, ולא רק לנשום. לא רק להתקיים. אני מרגישה בחופשה. חופשה מהמציאות. הבעיה עם חופשות זה שכשהן נגמרות הן גורמות לחיים הרגילים להיראות אפילו יותר רגילים. הוצאתי מזרן מחדר הארונות ושמתי בחדר, ליד המיטה שלי. נייט חייך וידע שאין סיכוי שאני אסכים לזה שנישן באותה המיטה.

''אני עייפה כל כך,'' אמרתי ונשכבתי על המיטה. התכסיתי בפוך הנעים ושמתי את ידיי מאחורי ראשי. 

''השעה בסך הכל אחת עשרה, את פשוט זקנה,'' אמר נייט בגיחוך. 

''אני רגילה לישון בעשר וחצי. טוב, ואז,'' לחשתי כאילו אנחנו לא היחידים בחדר ודניאל ישן, ''אני קמה בשתיים בבוקר בשביל לשים את הפאה והאיפור ואני הולכת לדראג.''

''ידעתי! רגע, איך אני לא ראיתי אותך אף פעם שם?''

''שם הבמה שלי הוא סטפני, אני עולה אחרי כולן.''

''אהה, עכשיו הכל ברור.''   

''חוץ מזה, 'בסך הכל אחת עשרה'? השעה כבר אחת עשרה! חייב לישון. לפחות מחר יש חופש.''

''אני הולך להתקלח, אם את רוצה לסבן לי את המאחורה...'' ענה נייט וקרץ. 

''חלום חיי,'' השבתי וצחקתי. אין לו גבולות.

''המגבות במגירה הימנית.'' הודעתי והבאתי לו בגדים של אבא שלי מהארון. מביך כי הם מריחים ריח של ארון, אבל זה מה שיש. אלא אם כן הוא מעדיף ללבוש את החולצה של דניאל. ''תבלה.'' הוא הלך למקלחת ואני החלפתי לפיג'מה הרגילה שלי. ניסיתי לעצום עיניים. הטלפון רטט והבנתי שנשלחה אליי הודעה. מאמא, לאחר שכתבתי לה שחזרתי מהטיול. 

שמחה לשמוע. אני קצת מתעכבת, אראה אותך מאוחר יותר. למען האמת, חשבתי שהתגובה שלה תהיה אחרת. נאנחתי מההודעה הרשמית למדי ועברה בראשי המחשבה ללכת לשם ולראות למה היא מתעכבת. דניאל גם ככה ישן חזק, אני רק אנעל את הדלת ואכתוב פתק כרגיל למקרה שיתעורר. נייט יצא מהמקלחת עם מכנס קצר ובלי חולצה, ותפסתי את עצמי בוהה בו. נייט הבחין בכך וגיחך. ''אוהבת את מה שאת רואה?'' הוא אמר בשחצנות. גלגלתי את עיניי.