פרארי אדומה

פרק 43

נייט

מישהו הוא לא מי שאתה חושב שהוא. 

המילים של פטריק שהוא אמר לי כשהגענו לבית של אבא שלי והבאתי אותו אליהם בחזרה לא הפסיקו להדהד לי בראש. דרשתי ממנו להגיד למה לעזאזל הוא מתכוון אבל הוא נרדם שוב. 

הוא סתם פאקינג שיכור. הוא לא יודע שום דבר. מאיפה הוא הביא את זה? השאלות האלה לא הפסיקו לשגע אותי בשעה שמונה וחצי שכבר הייתי בתוך המקלחת, מתכונן למסיבה הארורה שלא היה לי חשק ללכת אליה בגרוש. החלפתי למכנס ג'ינס וחולצה שחורה קצרה כי היה לי חם. לקחתי איתי ג'קט למקרה שלקמילה יהיה קר והיא תשכח להביא ג'קט משלה ונכנסתי גם לחדר של מיילי בשביל לקחת גם לה ג'קט שהיה על המיטה. לא לקחתי לאיזבלה כי זכרתי שהיא באה עם ג'קט כשראיתי אותה. כשלקחתי את הג'קט משהו נפל ממנו מעטפה. כיווצתי את גבותיי בשאלה והרמתי את המעטפה מהרצפה. 

12.5.21

למיילי,

אני יודע שאני הבנאדם האחרון שאת רוצה לקבל ממנו מכתב עכשיו, אני מקווה שאת המכתב הזה את תסכימי לקבל. אמרו לי שאת לא רוצה לקבל מכתב ממני, גם לא את המכתב הראשון, או השני. אולי את בכלל לא יודעת עליהם, אולי אח שלך יודע והוא לא רוצה שנדבר, אני לא יודע. אולי הוא מסתיר את זה ממך ובצדק. אני בנאדם חרא. אני מודה. יצאתי כל כך כל כך מניאק ואני יודע שאף סליחה לא תכפר על המעשה הנוראי שעשיתי. אנחנו לא בגן, וסליחה וחשיבה בפינה על מה שעשיתי לא תעזור כל כך. אבל זה לא ימנע ממני לבקש סליחה. אז הנה, אני מבקש. אני כל כך מצטער. כל כך, כל כך מצטער. הייתי אידיוט, אני לא חשבתי.

אני יודע שמה שעשיתי היה רע, רע זה אפילו לא מילה. אבל אני לא רוצח. במשטרה רוצים לתפור לי תיק, מיילי, הם רוצים שאשב גם על רצח. אני מניאק ודפוק אבל אני לא רוצח. אני רוצה לכפר על מה שעשיתי לך, ולאיזבלה, ועל איך שדיברתי אל בחורות אחורות. אבל אני לא רוצה לשבת בכלא על משהו שלא עשיתי, משהו שלא באשמתי. לא רצחתי את ג'ואי. אני אסביר לך הכל, אני מבטיח, אבל זה לא משהו שאפשר לעשות על נייר. אני צריך לדבר איתך. פנים מול פנים. אני יודע שאת בנאדם טוב ואני יודע שאת פגועה ממני מאוד אבל אני גם יודע שאת רוצה שהרוצח האמיתי יישב בכלא, אני יודע שאת רוצה צדק.  אז בבקשה. אני מתחנן אלייך, אני מתחנן שתבואי אפילו אם זה רק לתת לי סטירה מלא פעמים ואז להקשיב למה שיש לי להגיד. את אפילו לא צריכה לדבר, את לא צריכה להסתכל עליי, אני אפילו יכול לשים עלי מסכה בשביל שלא תראי את הפרצוף המגעיל שלי. את רק צריכה להקשיב, בבקשה. 

L.M

אני אפילו לא יכול לתאר את רמת הכעס שהייתה בגוף שלי עכשיו. אני רציתי לרצוח מישהו בעצמי, ורצוי שזה יהיה לוקאס. התאריך שרשום בדף למעלה הוא השתיים עשרה לחמישי, היום אנחנו ב19.5. היא יודעת על המכתב הזה בדיוק שבוע. בדיוק שבוע והיא לא סיפרה לי כלום. היא התנהגה כל כך רגיל, לא יכולתי לדעת, לא יכולתי לדעת. אם לא הייתי לוקח את הג'קט בחיים לא הייתי מגלה על זה? היא הייתה שומרת את זה לעצמה ואולי אפילו מבקרת אותו?